מבוא למערכות בריאות בעולם

מבוא

בשיעור נדבר על:

• מהי מערכת בריאות ועל מה היא מושטת
• מבט על מערכות בריאות בעולם
• כיצד הדבר בא לידי ביטוי ביחסי מטפל–מטופל, ועל המקרה הישראלי

אתגרים מרכזיים במערכות בריאות מודרניות

מערכות הבריאות בעולם ניצבות מול שלושה אתגרים עיקריים:

1. הזדקנות האוכלוסייה
   • עלייה בתוחלת החיים מובילה ליותר מחלות ויותר צורך בטיפול רפואי, כולל מחלות כרוניות.
2. התפתחות טכנולוגית
   • קצב השינויים הטכנולוגיים מקשה על המערכות להתעדכן ולהטמיע חידושים. הטכנולוגיה כוללת לא רק מכשור רפואי אלא גם תרופות, אשר עלותן עולה בהתמדה.
3. עלויות גדלות
   • תרופות יקרות יותר, לצד צורך בטיפול רפואי נרחב יותר, גורמים לעלייה מתמדת בהוצאות.

שאלה לדיון: אם האתגרים דומים, האם גם הפתרונות דומים?

ניתן לראות בשקף (לא מוצג כאן) שני פרמטרים של הוצאה:

1. הוצאה על הזדקנות אוכלוסייה
2. הוצאה על הרחבת השירותים שניתנים על ידי מערכת הבריאות (Benefit Expansion).

הנתונים מראים שמדינות שונות משקיעות היקף שונה של תקציב; מכאן אפשר ללמוד כי לא רק האתגרים מגוונים, אלא שגם דרכי ההתמודדות משתנות ממדינה למדינה.

ערכים: הוגנות לעומת אוטונומיה

• הוגנות: הענקת מה שכל אחד צריך (לא בהכרח שוויון).
• אוטונומיה: היכולת לבחור כמטופל מה שמתאים לי. לדוגמה, למי שיש יכולת לרכוש לעצמו שירות יקר יותר תהיה אפשרות כזאת.

שחקנים שונים

מעבר למטופל ולמטפל, קיימים גם:

• מבטחים
• בתי חולים
• רופאים
• מחוקקים (ממשלה)

מערך הקשרים בין כל הגורמים הללו יוצר שונות במבנה המערכות הבריאותיות.

סוגים של מערכות בריאות

ניתן להגדיר ארבעה אבות טיפוס הנבדלים ברמת האינטגרציה מול הפרגמנטציה של השחקנים השונים:

מודלים של מערכות בריאות באירופה

1. מודל ביסמארק (גרמניה): מס Sick Funds פרוגרסיבי מעובדים ומעבידים

אוטו פון ביסמארק נחשב לאבי מדינת הרווחה באירופה. מתוך תפיסה זו, הוא ייסד מערכת בריאות שמטרתה לדאוג לעובדים ולמעבידים. המערכת עובדת על Sick Funds, מס פרוגרסיבי שהעובד והמעביד משלמים יחד.

• מי שלא עובד או שאין ביכולתו לשלם – המדינה דואגת לו (Sick Fund מדינתי).
• מבחינת ציר הערכים: שואפת לכיוון של הוגנות ושוויון (גם העובד וגם המעביד משלמים; למי שאין – המדינה משלמת). יחד עם זאת, יש מרכיב של אוטונומיה בבחירה בין מספר Sick Funds.
• מבחינת סוג המודל: דומה ל־B. כלומר, ישנם מספר גופים (Sick Funds שונים), כאשר כל גוף מספק מגוון רחב של שירותים באינטגרציה פנימית.

2. מודל בוורידג’ (בריטניה): מערכת ציבורית אוניברסלית

המודל הבריטי – ה־National Health Service (NHS) – הוא מערכת ציבורית אוניברסלית (מודל מסוג A), שבה כל אזרח רשאי לקבל שירותי בריאות בחינם. המערכת ממומנת על ידי מיסים.

• עקרון מרכזי: מימון ציבורי מלא דרך מיסים.
• ציר הערכים: נטייה חזקה יותר לכיוון הוגנות. עדיין קיימת אוטונומיה מסוימת (למשל בבחירת רופא), אך הבסיס הוא מערכת אחידה ונגישה לכולם.

קנדה: שילוב פחות מוצלח של פרטי וממשלתי

בקנדה יש בעיה של זמני המתנה עצומים:

• כ־10 שבועות המתנה לטיפול.
• כ־9 שבועות המתנה נוספים למומחה.

בעבר (לפני 20 שנה) זמני ההמתנה היו קצרים יותר. הסיבות העיקריות הן:

• לקנדה ביטוח בריאות ממלכתי (המדינה היא המבטחת), אך הקשר בין הספקים השונים לא תמיד יעיל.
• המודל דומה למודל מסוג C: המדינה מממנת, הספקים נפרדים, ויש ביניהם יחסי ספק–לקוח מורכבים.

בציר של הוגנות מול אוטונומיה, המערכת הקנדית נוטה יותר לכיוון הוגנות ופחות לאוטונומיה.

ארצות הברית (ארה״ב)

בארה״ב מתקיימות למעשה שתי מערכות:

1. מערכת פרטית – שמבוססת על ביטוחים פרטיים.
2. מערכת מדינתית – מחולקת בעיקרה לשתי תכניות:
   • Medicare – לקשישים (בהגיעם לגיל פרישה).
   • Medicaid – לעניים (צומצמה משמעותית תחת ממשל טראמפ).

למרות התכניות המדינתיות, המודל האמריקאי בכללותו נחשב יותר לכיוון D – הרבה הפרדה וריבוי גורמים פרטיים. לכן, הדגש הוא על אוטונומיה יותר מאשר הוגנות.

יפן

יפן מתאפיינת בהוצאות בריאות פר אדם יחסית נמוכות, למרות שיש בה את אחד השיעורים הגבוהים בעולם של מכשירי CT ו־MRI לנפש. מדוע?

• לצד הרפואה החדישה, קיימות מסורות רפואה משלימות (מסורתיות) הפועלות במקביל.
• מדובר במודל פרגמטי למדי, המשלב ישן וחדש באופן שמצמצם עלויות כוללות.

לסיכום: כל מדינה מאמצת מודל ייחודי המשקף ערכים שונים של הוגנות מול אוטונומיה, בשילוב של הסדרים שונים בין הגורמים המספקים את השירותים הרפואיים. לאתגרי הגיל, הטכנולוגיה והעלויות – יש מגוון פתרונות, והם תלויים בהעדפות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות של כל מדינה.