סוגיות חברתיות ואתיות לאור היהדות - סיכומים

יחידה 1 - אתיקה ויהדות

מפגש 1

כמה מילים על הקורס: אנחנו ניפגש בכל יום רביעי בין השעות 14:00-15:30. השיעור הראשון והשני יהיו מעט כלליים יותר, ולאחר מכן בכל שבוע נדון בנושא חדש. הקורס נקרא “סוגיות אתיות וחברתיות לאור היהדות”. במסגרת הקורס נדון בסוגיות שונות הקשורות לאתיקה ולחברה, עם זיקה לנושאים אתיים.

בסילבוס תוכלו למצוא רשימה של הנושאים ורשימת המטלות. בנוסף, כבר העליתי דף מקורות למודל, ואשמח לענות על שאלות דרך המייל, המודל, או במהלך השיעורים. המטרה שלי היא לנהל שיח פתוח במהלך השיעורים, בדומה לשיח שמתקיים בבית מדרש – לא רק הרצאה פרונטלית אלא דיון משותף.

אני מאמין בחשיבות הקשר האנושי, ולכן חשוב לי שנשוב ללימודים פרונטליים, בהם נוכל להסתכל אחד על השני ולנהל שיח אישי יותר. עם זאת, גם דרך המחשב ניתן לנהל דיאלוג, ואני מקווה שנצליח בכך עד שנחזור ללימודים רגילים.

השיעור נקבע לשעה 14:00, ואני מקווה שזה לא מתנגש עם שיעורים אחרים שלכם. השיעור האקדמי מוגדר שעה וחצי, ולכן נסיים בשעה 15:30. אם יהיה צורך לשנות את שעת השיעור, נוכל לבדוק זאת בהתאם לזמנים הפנויים שלכם ושלי.

בנוגע לדרישות הקורס, הן מופיעות בסילבוס:

• במהלך כל סמסטר תהיה מטלה אחת, שתינתן באמצע הסמסטר ותוגש בסופו.
• בסיום הקורס יתקיים מבחן מסכם.
• כמובן, נוכחות והשתתפות הן חלק מהדרישות.

על מה נדבר בקורס? נדון באדם ובייחודיותו. לפי הפילוסופיה והאמונה, בני האדם הם יצור מיוחד. בעוד שבעלי חיים אחרים נחשבים כיצורים מפותחים, ההשקפה הרווחת – הן בפילוסופיה והן בדת – היא שהאדם שונה במהותו משאר היצורים.

ביהדות, הייחודיות של האדם מתבטאת בביטוי “צלם אלוהים”. מה זה אומר? יש לכך פרשנויות רבות, והן יידונו במהלך הקורס. לדוגמה:

• לפי הרמב”ם, “צלם אלוהים” מתייחס לשכל וליכולת ההשגה הייחודית לאדם. הרמב”ם מדגיש ש”צלם” אינו מתייחס לצורה מוחשית, שכן באמונה המונותאיסטית אלוהים אינו גוף ואין לו דמות.
• פרשנות מודרנית יותר מתייחסת ל”צלם אלוהים” כיכולת הבחירה החופשית של האדם – חופש מוחלט שמדמה את החופש האלוהי.

כשמדברים על “לתפוס את אלוהים”, הכוונה היא להגשמתו, דבר שהרמב”ם נזהר ממנו מאוד. בקבלה יש ביטוי: “לית מחשבה תפיסה ביה”, כלומר המחשבה אינה מסוגלת לתפוס את האלוהות. אפשר לתפוס דברים חומריים וגשמיים, אך לא את הרוחניות המוחלטת.

הרמב”ם מסביר את זה באמצעות תורת ה”תארים השליליים”, כלומר שאיננו יכולים להגדיר את אלוהים במונחים חיוביים אלא רק דרך מה שהוא לא. לדוגמה, תפיסה אחת אומרת שאלוהים הוא החופש המוחלט. למה? כי אף אחד לא מכתיב לו מה לעשות והוא לא זקוק לשום דבר.

מהו חופש מוחלט? כאשר יש גורם חיצוני שמכתיב לנו מה לעשות, או כאשר אנו תלויים בצרכים פיזיים או נפשיים, הדבר מגביל את החופש שלנו. אלוהים, לעומת זאת, אינו תלוי באיש או בדבר ולכן הוא חופשי לחלוטין. האדם, על פי תפיסה זו, יכול להתקרב לרעיון של “צלם אלוהים” ככל שהוא מפחית את התלות שלו באחרים ובדברים חומריים. כמובן, לא נוכל להשתחרר לחלוטין מתלות בחברה או במשפחה, אך ככל שנחיה חיים יותר עצמאיים ונפחית את הצרכים שלנו, נהיה חופשיים יותר.

במאה ה-20, עם עלייתו של ערך החופש כתפיסה מרכזית בעולם המודרני, פרשנויות נוספות התפתחו סביב הרעיון הזה. האם למישהו יש הערות או תוספות? אם לא, נמשיך.

פירמידת הצרכים של אברהם מאסלו אברהם מאסלו, פסיכולוג מפורסם שחי בין השנים 1908-1970, הגדיר את צרכי המין האנושי כפירמידה.

• בסיס הפירמידה: הצרכים הפיזיולוגיים – מזון, מים, חמצן, שינה, ועוד. אלו הצרכים ההכרחיים לקיום הפיזי הבסיסי.
• מעליהם: צרכי הביטחון – שמירה על הגוף והקיום הפיזי. זה כולל הגנה פיזית וכללים לשמירה על בריאות.

בריאות לפי הרמב”ם הרמב”ם התייחס לבריאות בגישה הוליסטית, והציע ראשי תיבות למילה “בריאות”:

• ב’ – בולם רוגזו: אדם שמצליח לשלוט ברגשותיו, אינו מתרגז בקלות, ונשאר רגוע – שומר על בריאותו.
• י’ – ימעיט אוכלו: להימנע מאכילה מופרזת ולבחור במזון בריא.
• ו’ – וירבה תנועתו: לעסוק בפעילות גופנית ולא לשבת לאורך זמן.

הרמב”ם, שהיה גם רופא, כתב ארבעה כרכים בנושא רפואה. הוא האמין שחינוך לבריאות ולמניעת מחלות הוא תפקיד מרכזי של הרופא. גישתו רואה את הנפש והגוף כיחידה אחת, תוך התמקדות בשמירה על אורח חיים בריא: תזונה נכונה, פעילות גופנית, וניהול רגשות.

הרעיון של רפואה מונעת היה מרכזי עבור הרמב”ם. בעולם העתיק, תפקידו של הרופא כלל גם חינוך למניעת מחלות, בניגוד לעיסוק העיקרי היום בטיפול בחולים.

השילוב של חוכמת הגוף והנפש בתפיסת הבריאות של הרמב”ם מדגיש את הצורך בראייה כוללת של האדם ובאורח חיים מאוזן.

מי היה הרמב”ם? אני מניח שרובכם מכירים את הרמב”ם, אך נזכיר בקצרה: שמו המלא היה רבי משה בן מימון. הוא חי בין השנים 1137–1204, במהלך המאה ה-12. הרמב”ם נולד בקורדובה שבספרד. לאחר רדיפות שנערכו נגד היהודים שם, במהלכן ניסו לכפות על משפחתו להתאסלם, הם נמלטו דרך צפון אפריקה ובסופו של דבר התיישבו במצרים.

הרמב”ם חי בקהיר, בשכונת פוסטאט העתיקה, ושימש כרופא של שליט מצרים ושל הקהילה היהודית. הוא כתב רבות – בין היתר את “משנה תורה”, יצירה הלכתית מקיפה בת 14 כרכים, שהיא הבסיס ללימוד הלכה עד היום. בניגוד לרבים מכתבי התקופה, הרמב”ם כתב בעברית משנאית, מתוך חזון שהעברית תשוב להיות שפה מדוברת. הוא גם היה פילוסוף חשוב, ובין היתר חיבר את “מורה נבוכים”, העוסק בשאלות פילוסופיות ותיאולוגיות עמוקות.

הרמב”ם היה גם רופא דגול, ועל שמו קרוי בית החולים “רמב”ם” בחיפה. כתביו, הן ההלכתיים והן הפילוסופיים והרפואיים, מתורגמים ונלמדים בכל העולם. ספריות מפורסמות, כמו ספריית הקונגרס האמריקאי וספריית לנין במוסקבה, מחזיקות אוספים גדולים של כתביו.

המשך הפירמידה של מאסלו הזכרנו קודם את שתי הרמות התחתונות בפירמידת הצרכים:

1. צרכים פיזיולוגיים – חמצן, מזון, מים, שינה ועוד.

2. ביטחון פיזי – שמירה על הגוף, תעסוקה, רכוש והגנה.

3. יחסים חברתיים – האדם, לפי תפיסת התורה, הוא יצור חברתי. הביטוי הראשון בתנ”ך שבו מופיע “לא טוב” הוא בפרק א’ בספר בראשית: “לא טוב היות האדם לבדו”. האדם זקוק לחברות, למשפחה ולקשר זוגי.

4. ערכה עצמית – רוב בני האדם זקוקים להערכה עצמית וביטחון עצמי. מי שמעריך את עצמו ומרגיש שיש לו ערך, נוטה להתנהגות ביטחון עצמי ואסרטיביות, מה שמוביל להצלחה ולכבוד, גם לעצמו וגם לאחרים. במשנה מופיע הביטוי: “איזהו מכובד? המכבד את הבריות.” מי שמכבד אחרים, הופך בעצמו לאיש מכובד.

5. מימוש עצמי – בראש הפירמידה נמצא המימוש העצמי. כאן מדובר באדם שמגיע למדרגה רוחנית גבוהה – אדם מוסרי שלא מתוך אינטרסים אלא מתוך מהות פנימית. קאנט, פילוסוף ידוע מהמאה ה-18, כינה זאת הצו המוסרי הקטגורי – מוסריות פנימית שאינה תלויה בתועלת או באינטרסים חיצוניים, אלא נובעת מטבע האדם עצמו.

מימוש עצמי, לפי תפיסה זו, הוא מצב שבו אדם חי מתוך חיבור לעקרונותיו הפנימיים הגבוהים ביותר, מתוך שלמות מוסרית ורוחנית.

אימנואל קאנט ומשה מנדלסון האם שמעתם על אימנואל קאנט? הוא היה פילוסוף גרמני מפורסם, שחי במאה ה-18. קאנט היה מרכזי מאוד בפילוסופיה המודרנית, אך באופן מעניין כמעט לא יצא מעיר הולדתו בגרמניה. הוא היה מרצה פופולרי מאוד, והרצאותיו נמשכו בין שעתיים לארבע שעות. יש סיפור מפורסם על הרצאה אחת שבה, בסופה, אמר: “אני יודע שאף אחד לא הבין על מה דיברתי, חוץ מהיהודי שיושב שם בסוף.” היהודי הזה היה משה מנדלסון, פילוסוף יהודי-גרמני חשוב. לאחר ההרצאה יצאו השניים מחובקים – סיפור שמדגיש את הערכתו של קאנט למנדלסון.

יצירתיות ו”צלם אלוהים” יש פרשנויות הרואות את “צלם אלוהים” בתכונה של יצירתיות. אלוהים יצר את העולם, ולכן אדם יצירתי, שיוצר ומתחדש, מממש את “צלם אלוהים” שבו. יצירתיות קשורה קשר הדוק לחופש, שכן אי אפשר ליצור ללא חופש. כאשר נותנים חופש לאדם ליצור, היצירה נובעת מבפנים ולא מתוך כפייה חיצונית.

חופש מחשבתי ודעות קדומות דעות קדומות מגבילות את האדם. כל אדם נולד לתוך עולם מסוים וסופג דעות מוקדמות מהסביבה שלו, אך עליו לבדוק ולבקר אותן. היכולת להטיל ספק בדעות הקדומות ולהחליט אילו מהן לשמור ואילו לשנות היא חלק מהחופש המחשבתי שמוביל להתקדמות אישית וחברתית.

אתיקה ומוסריות במהלך הקורס נדון רבות באתיקה, שהיא למעשה מוסריות. המושג “אתיקה” מקורו ביוונית (אתוס = אופי), ומתייחס להתנהגות מוסרית. אריסטו, עוד פילוסוף מרכזי, עסק רבות באתיקה וכתב את “אתיקה לניקומאכוס”, ספר חשוב שבו הוא מסביר את תפיסתו על מוסריות ותכלית האדם.

המטרה של האדם לפי אריסטו אריסטו טען שלכל דבר בעולם יש מטרה, כולל האדם. חינוך, לפי תפיסה זו, נועד לכוון את האדם להשיג את מטרתו. אריסטו הגדיר את מטרת האדם כ”עושר”, אך לא במובן החומרי של כסף, אלא במובן של אושר וסיפוק פנימי.

אריסטו שולל שלוש מטרות שגויות:

1. עושר חומרי – כסף הוא רק אמצעי, לא מטרה בפני עצמה. כפי שכתוב בקהלת: “אוהב כסף לא ישבע כסף.” הכסף לא מביא תמיד אושר, ולעיתים הוא אף מכביד.
2. תהילה וכבוד חיצוני – מי שרודף אחרי כבוד, הכבוד בורח ממנו. כפי שנאמר במשנה: “איזהו מכובד? המכבד את הבריות.”
3. תענוגות חומריים – הנאה רגעית אינה מספקת את האדם לטווח הארוך.

האושר כאידיאל מוסרי המטרה האמיתית של האדם, לפי אריסטו, היא אושר שמקורו במימוש עצמי ובעשייה מוסרית. זהו אושר שאינו תלוי באינטרסים חיצוניים, אלא נובע מתוך האדם עצמו. זו מוסריות שמזכירה את הצו הקטגורי של קאנט – עקרון מוסרי פנימי שמניע את האדם לפעול מתוך מהות מוסרית ולא מתוך אינטרסים.

איך לסכם את השיעור? אם יש לכם שאלות לגבי מה לרשום ומה לסכם, אז ככה:

• הבסיס הוא המצגות והחומרים המועלים למודל.
• כל אחד מסכם לפי שיקול דעתו ורמת הזיכרון שלו. אינכם צריכים להעתיק מילה במילה, אלא לרשום את הנקודות המרכזיות שמדברות אליכם.

חיפוש כבוד ותלות באחרים כבוד, כמו כסף, הוא אחד מהדברים שאנשים רבים מחפשים – אך חיפוש כבוד מוגזם יוצר תלות באחרים. אדם שמחפש כל הזמן משוב חיובי מהחברה ומודד את עצמו דרך עיני אחרים מגביל את החופש שלו ומפחית את סיכויו לאושר.

חיי תענוגות וההבדל בין אדם לבעלי חיים יש אנשים שמאמינים שחיי תענוגות – מזון, שתייה, או יחסי מין – הם המפתח לאושר. אך אריסטו שלל את התפיסה הזו, וטען שתענוגות בסיסיים אינם מייחדים את האדם, שכן גם בעלי חיים שואפים להנאות אלה. מה שמאפיין את המין האנושי הוא השימוש בשכל וביכולת לחקור, להבין ולחיות חיים מוסריים.

חיי העיון – המטרה העליונה לפי אריסטו אריסטו הגדיר את חיי העיון – שימושו של האדם בשכלו לחקור את העולם ולהבין אותו – כדרך לחיים מאושרים ומשמעותיים. מעבר ללימוד גרידא, חיי העיון כוללים גם התנהגות מוסרית ומיושרת עם ההבנה והידע.

דרך האמצע של אריסטו והרמב”ם אריסטו טבע את המושג “דרך האמצע”, הקורא לאדם להימנע מקיצוניות בכל התנהגותו ולשאוף לאיזון. הרמב”ם אימץ ופיתח את הרעיון, אך גם מתח עליו ביקורת: הוא טען שאריסטו לא נתן כלים מעשיים ליישום העקרונות הללו.

למשל, בתחום הנתינה, הרמב”ם מציין את מעשר הכספים כדוגמה לדרך האמצע:

• אדם שנותן מעשר מהכנסותיו אינו קמצן ואינו פזרן – הוא נדיב.
• מעשר הכספים מאפשר לאדם לשמור על כבודו הכלכלי ובמקביל לתרום ולעזור לאחרים.

הרמב”ם ראה בהלכה היהודית כלי מעשי שמסייע לאדם ליישם את ערכי דרך האמצע בחייו, מתוך שילוב בין ערכים אוניברסליים לבין יישום מעשי ומדויק.

האתיקה היהודית – דגש על נתינה ביהדות, המטרה העליונה אינה בהכרח אושר אישי אלא מימוש צלם אלוהים. הרעיון הזה כולל דגש משמעותי על אלטרואיזם ונתינה. היהדות רואה באדם ישות שבאה לעולם כדי לתרום לחברה ולסביבה, ולא רק להשיג סיפוק אישי.

האושר ביהדות מול אריסטו אריסטו ראה באושר את המטרה העליונה של האדם, בעוד שביהדות המושג “אושר” כמעט שאינו מופיע במרכז הדיון. ביהדות, האדם שואף לממש את עצמו דרך מימוש צלם אלוהים שבו, שמתבטא באחריות, מוסריות, נתינה, וחיים מתוך משמעות.

אתיקה ויישום מעשי התפיסה היהודית באתיקה שמה דגש על זיהוי ערכים ויישומם בפועל:

1. שמירה על החיים – החיים הם ערך עליון. כללי האתיקה נועדו בראש ובראשונה להבטיח את קיומם של החיים.
2. חיים בכבוד – מעבר לקיום הפיזי, יש לשאוף גם לקיום בכבוד, כולל כבוד עצמי וכבוד לאחרים.
3. מימוש עצמי וסגסוג – ברמה הגבוהה ביותר, האתיקה נועדה לסייע לאדם לממש את עצמו, לחיות חיים מלאים ומשמעותיים ולהשפיע לטובה על החברה.

אברהם לעומת נח – גישות שונות לזולתנות ולתיקון העולם בעוד שנח נתפס כדמות פסיבית, אברהם מייצג את ההפך הגמור. אברהם היה פעיל בכל הנוגע לזולתנות, צדקה ותיקון העולם. כבר בסיפור הראשון שבו הוא מופיע, הוא מתואר כאדם שדואג לאחרים – החל ממעשה הכנסת האורחים המפורסם ועד לניסיונותיו להציל את אנשי סדום ועמורה.

נח מול אברהם – שתי גישות מוסריות:

1. נח – צדיק פסיבי: נח היה צדיק בדורו, אך לא ניסה לשנות את המציאות סביבו. הוא בנה את התיבה כפי שצווה, הציל את משפחתו ואת בעלי החיים, אך לא נקט יוזמה כדי לתקן את החברה המושחתת או לנסות להצילה מהמבול. חכמים חלקו בדעותיהם לגבי נח:
   • חלקם שיבחו אותו על כך שהיה צדיק גם בדור קשה כל כך.
   • אחרים גינו אותו על כך שלא ניסה להתווכח עם אלוהים או לפעול למען הצלת הדור.
2. אברהם – צדיק אקטיבי: אברהם, לעומת זאת, פעל לשנות ולהשפיע. כאשר אלוהים גילה לו על כוונתו להשמיד את סדום ועמורה, אברהם מיד התערב וניסה לשכנע את אלוהים לחוס על אנשי העיר. אברהם לא קיבל את המציאות כמו שהיא וניסה לשנות אותה – מתוך ערכי צדקה, חסד וזולתנות.

זולתנות – המימוש העליון של צלם אלוהים אברהם מסמל את שיא הזולתנות והנתינה. התורה מתארת אותו כאדם שמקבל אורחים בפתח אוהלו גם כשהוא מתאושש מכאב פיזי (ברית המילה). הוא מחפש כיצד להיטיב עם העולם ולפעול למען אחרים. אברהם מממש בכך את “צלם אלוהים” שבו, לא דרך קבלה אלא דרך נתינה.

הקשר בין זולתנות ואושר אישי האמונה היהודית גורסת כי המימוש העצמי של האדם אינו נמצא ברדיפה אחרי אושר אישי, אלא ביכולת לתת ולעזור לאחרים. פרשת בראשית והסיפורים שלאחריה מדגישים כי האדם נברא “בצלם אלוהים” כדי להיות אחראי לעולם שסביבו, לפעול למען טובת הכלל וליצור חברה מתוקנת.

האתגר בזולתנות בדורנו כפי שצוין, יש מי שמוטרד מהשאלה האם הדור הצעיר מסוגל להפגין זולתנות כמו הדורות הקודמים. אולם, במיוחד בתקופות משבר, אנו רואים שמוטיב הנתינה וההתנדבות קיים ואף מתחזק. ערכים של דאגה לאחר, עזרה הדדית ואחריות חברתית מהווים בסיס לחברה הישראלית – ואולי אף מהווים חיבור למסר המרכזי של פרשת בראשית והבריאה.

האדם בתורה – אחראי לעולם ולחברה בסיפור הבריאה בפרק א’, האדם נברא ביום השישי כדי “לרדות” בעולם. משמעות המושג “רדו” איננה רדיפה או דיכוי, אלא אחריות לניהולו ולשמירה עליו. בפרק ב’, התורה מתמקדת במימוש האישי של האדם – זוגיות, מוסריות, ומודעות לאיסור ומותר. שני הפרקים יחד מדגישים את אחריות האדם לעולם ולזולתו, לא רק בהיבט הפיזי אלא גם המוסרי והרוחני.

אברהם כבסיס לתפיסה האלטרואיסטית אברהם מייצג את הגישה ההפוכה מנוח. בעוד שנוח היה צדיק פסיבי שפעל להצלת עצמו ומשפחתו בלבד, אברהם היה צדיק אקטיבי שדאג לעולם ולסובבים אותו. כאשר אלוהים הודיע על כוונתו להשמיד את סדום ועמורה, אברהם לא שתק – הוא ניהל משא ומתן נוקב בניסיון להציל את הערים, אולי בזכות קומץ צדיקים שנמצאים שם. הוא התחיל ב-50 צדיקים והגיע עד לעשרה, אך גם הם לא נמצאו.

מעבר לכך, כאשר אברהם שומע שלוט, אחיינו, נשבה, הוא מגייס את חניכיו – 318 לוחמים – ויוצא למבצע צבאי להצלתו. זהו אקט נוסף שמדגיש את הדינמיות שלו, זולתנותו, ונכונותו לפעול למען אחרים.

נח ואברהם – גישות שונות:

• נח: צדיק בדורו, אך פסיבי ואינו מנסה לשנות את המציאות המושחתת סביבו.
• אברהם: צדיק אקטיבי, שמנסה לשנות, לתקן ולהשפיע, מתוך דאגה אמיתית לכלל.

פרק ג’ – כישלונו של האדם הראשון הכישלון המוסרי של האדם הראשון, שמתואר בפרק ג’, הוא חלק בלתי נפרד מהתפיסה של הבחירה החופשית. האדם, שיכול היה לבחור בטוב, בחר אחרת. הרמב”ם מתאר את הסיפור הזה כאלגוריה, שמטרתה להזהיר את המין האנושי: המכשול תמיד נמצא, אך יש לקחת אחריות אישית ולהתמודד איתו.

המשמעות של עץ הדעת – הבחירה בין אמת לשקר או טוב ורע הרמב”ם מפריד בין שני סוגי תפיסות:

1. אמת ושקר – הבחנה אובייקטיבית.
2. טוב ורע – תפיסה סובייקטיבית.

לפני האכילה מעץ הדעת, האדם היה במדרגת אמת ושקר – הבחנה מוחלטת בין מה נכון ומה לא. לאחר האכילה, הוא עבר למדרגה סובייקטיבית של טוב ורע – תפיסה שמושפעת מרגשות, רצונות ותשוקות.

הקישור לדוד המלך המסורת היהודית מספרת שהאדם הראשון נתן לדוד 70 שנה מחייו (שהיו אמורים להיות 1,000 שנים). זה מסמל את הקשר בין תחילת האנושות לבין ההמשכיות שמיוצגת על ידי דוד. כמו האדם הראשון, גם דוד נפל מבחינה מוסרית בסיפור בת שבע, אך שניהם מדגישים את האנושיות ואת האתגר להתמודד עם הבחירה החופשית.

מבחן הקורס כפי שצוין, המבחן יהיה שנתי, וייערך בסוף השנה. המטרה היא להקל עליכם ולאפשר זמן ללמידה והעמקה.

יחידה 2 - ספר בראשית

מפגש 2

צלם אלוהים לפי הרמב”ם הרמב”ם, בתחילת ספרו מורה נבוכים (חלק א’, פרק א’), מבהיר את משמעות המושג “צלם אלוהים”. הוא מזהיר מפני הבנה שגויה של המילה “צלם” כמשהו פיזי או גשמי.

עיקרי גישתו של הרמב”ם:

1. צלם אינו פיזי: המילה “צלם” אינה מתייחסת לצורה חיצונית, אלא למהות פנימית. מי שמדמיין שאלוהים הוא דמות אנושית עם גוף ועברים נופל לטעות חמורה של “הגשמה”, שמשמעותה היא תפיסת האל בצורה גשמית – דבר שהוא מנוגד לחלוטין לעקרונות המונותאיזם.

2. צלם = שכל: לפי הרמב”ם, ה”צלם” מתייחס לשכל וליכולת ההשגה של האדם. האדם, בניגוד ליצורים אחרים, ניחן ביכולת לחשוב, להבין, לחקור ולהבחין בין אמת ושקר. היכולת הזו היא שמבדילה את האדם משאר היצורים ומהווה את החיבור המיוחד שלו עם האלוהות.

3. דמיון מוסרי: הדמיון בין האדם לאלוהים הוא מוסרי ושכלי, לא גשמי. תפקידו של האדם הוא לחיות בעולם באופן מוסרי, מתוך הבנה, ולא מתוך אינסטינקטים בלבד כמו בעלי החיים.

מושגים נוספים בצלם אלוהים בשבוע שעבר הזכרנו פרשנות נוספת, והיא היכולת לחופש בחירה. היום נוסיף עוד כמה פרשנויות:

1. יכולת יצירתית: האדם, בדומה לאלוהים שברא את העולם, ניחן ביכולת ליצור. בין אם מדובר באמנות, במדע או בטכנולוגיה – היצירתיות האנושית היא ביטוי למימוש “צלם אלוהים” שבו.

2. יכולת לשלוט ולנהל: כמו שנאמר בפרשת בראשית: “וְיִרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם…” (בראשית א’, כ”ו). האדם קיבל אחריות לשלוט ולנהל את העולם, תוך התחשבות ואיזון.

3. היחס לזולת: לפי חלק מהפרשנים, “צלם אלוהים” מתבטא ביכולת להכיר בערך האדם האחר ולנהוג בכבוד כלפיו. זו אחת הסיבות המרכזיות שביהדות מדגישים את איסור הרצח: “שופך דם האדם, באדם דמו יישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם” (בראשית ט’, ו’).

השוואה בין הרמב”ם לתפיסות אחרות

1. תפיסה מודרנית: גישות מודרניות רבות רואות ב”צלם אלוהים” את זכויות האדם וההכרה בכבודו ובערכו של כל פרט.

2. תפיסה מדעית: המדע המודרני מדגיש את הייחודיות הביולוגית והקוגניטיבית של האדם, אשר תואמת לרעיון של “צלם אלוהים” במובן של שכל ותבונה.

3. גישה קבלית: בקבלה מתארים את “צלם אלוהים” כתכונה רוחנית גבוהה הקיימת באדם, והיא מהווה חיבור בין העולם הגשמי לעולם האלוהי.

שאלות לדיון:

1. כיצד הייתם מפרשים את הביטוי “צלם אלוהים” בהקשר לעולם המודרני?
2. האם לדעתכם היכולת השכלית של האדם היא באמת מה שמבדיל אותו משאר היצורים?
3. איך תפיסת “צלם אלוהים” יכולה להשפיע על היחס שלנו לאחרים ולסביבה?

המשך לשיעור:

המער”ל מפראג ותפיסת “צלם אלוהים” המער”ל מפראג, אחד מגדולי חכמי ישראל במאה ה-16, עסק רבות ברעיון “צלם אלוהים”. בעוד שהאגדה על הגולם מפראג היא נושא לדיון בפני עצמו, תרומתו הרוחנית של המער”ל חורגת הרבה מעבר לסיפורי האגדה. בספריו, כמו נתיבות עולם ו-דרך חיים, הוא מציע הבנה ייחודית למושג “צלם אלוהים”.

פרשנות המער”ל:

1. חיבור בין החומר לרוח: לפי המער”ל, “צלם אלוהים” בא לידי ביטוי בייחודיות של האדם כיצור המחבר בין העולם החומרי לעולם הרוחני. האדם בנוי משני הפכים: גוף גשמי, הנלקח מהאדמה, ונשמה רוחנית, שהיא חלק אלוה ממעל. שילוב זה מאפשר לאדם לממש את ייעודו – לחבר בין העולמות ולפעול בעולם הזה מתוך משמעות רוחנית.

2. הייחודיות של האדם: המער”ל מדגיש כי “צלם אלוהים” הוא תכונה ייחודית לאדם בלבד, ומכאן נובעת מעלתו המוסרית והיכולת שלו לבחור בין טוב לרע. האדם אינו רק חלק מהטבע, אלא נבדל ממנו בתבונתו ובאחריותו.

3. תפקיד האדם בעולמו: האדם נברא כשותף של אלוהים בתהליך הבריאה. “צלם אלוהים” מבטא את אחריותו של האדם לנהל את העולם מתוך מוסריות, צדק ונתינה. זוהי דרישה מהותית לתקן עולם במלכות שדי.

הבדלים בין הרמב”ם, הרמב”ן והמער”ל:

1. הרמב”ם: “צלם אלוהים” מתמקד בשכל וביכולת ההשגה של האדם. הוא רואה את תפקיד האדם בעיקר כעוסק בלימוד ובהבנה.

2. הרמב”ן: “צלם אלוהים” הוא החיבור בין הגוף הרוחני (נשמה) לבין הגוף הגשמי. האדם הוא יצור בעל מהות כפולה.

3. המער”ל: מדגיש את אחריותו של האדם לחבר בין החומר לרוח דרך פעולתו בעולם, תוך דגש על ייעוד מוסרי ותיקון חברתי.

שאלות לדיון:

1. איזו פרשנות לדעתכם הכי מתאימה לעולם המודרני?
2. כיצד הרעיונות על “צלם אלוהים” יכולים להשפיע על הדרך שבה אנחנו מתייחסים לאחרים?
3. האם ניתן להפריד בין הגוף לנשמה או שהם פועלים תמיד בהרמוניה?

סיכום ביניים: רעיון “צלם אלוהים” הוא מהותי בהבנת מקומו ותפקידו של האדם בעולם, הן בתורה והן בפילוסופיה היהודית לדורותיה. הוא מדגיש את המהות הפנימית של האדם, את ייעודו המוסרי ואת יכולתו לשלב בין חומר לרוח.

החטא הראשון: הרצח – סיפורו של קין והבל

מבוא קצר לסיפור: סיפור קין והבל מופיע בפרק ד’ של ספר בראשית, ומהווה את החטא הראשון לאחר גירוש האדם מגן עדן. מדובר באירוע מכונן שמסמל את עומק הבחירה החופשית, השלכותיה, ואת תחילת העיסוק המוסרי באחריות האדם כלפי הזולת.

הסיפור בקצרה: קין והבל הם בניו של אדם וחוה. שניהם מביאים מנחה לאלוהים – קין מביא מפרי האדמה, והבל מביא מבכורות צאנו. אלוהים “שעה” למנחת הבל, אך לא למנחת קין. קין כועס מאוד, ואלוהים מזהיר אותו:

“למה חרה לך ולמה נפלו פניך? הלא אם תיטיב, שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ…” קין, למרות האזהרה, קם על הבל אחיו והורגו.

מה ניתן ללמוד מהסיפור?

1. חופש הבחירה ואחריות האדם: אלוהים מזהיר את קין לפני המעשה: החטא רובץ בפתח, אך הבחירה בידיו אם להתגבר עליו או לא. זו הפעם הראשונה שמוצגת לאחר הגירוש מגן עדן האפשרות המוסרית לבחור בטוב או ברע – ולהתמודד עם ההשלכות.

2. ערך חיי אדם: זהו המקרה הראשון בתורה שבו נשפך דם. החטא הזה נתפס כחריגה חמורה מסדרי העולם שנקבעו על ידי אלוהים, ומכאן ההבנה שחיי אדם אינם דבר שניתן לזלזל בו.

3. שאלת הכוונה לעומת המעשה: מנחתו של קין נדחית, אך לא ניתנת הסבר מפורש מדוע. חכמים דנים בכך רבות: האם הבעיה הייתה במנחה עצמה? בכוונה שהייתה מאחוריה? או בכך שקין לא לקח אחריות ונכשל בתגובתו?

4. אחריות קולקטיבית: לאחר הרצח, קין נשאל: “איה הבל אחיך?” וקין עונה: “השומר אחי אנוכי?” תשובתו מבטאת חוסר לקיחת אחריות על חייו של אחיו, ומנוגדת לאחת מאבני היסוד של המוסר היהודי – הערבות ההדדית.

עונשו של קין: קין נענש בנדודים ובתחושת חוסר מנוחה מתמדת. הוא הופך להיות נווד, חסר בית ואדמה, מה שמסמל את הקרע שנוצר בינו לבין עולמו.

תשובתו של קין: קין אומר:

“גדול עווני מנשוא.” יש המפרשים זאת כהבעת חרטה, אך אחרים רואים בכך תלונה על חומרת עונשו.

שאלות לדיון:

1. האם לדעתכם קין הבין את חומרת מעשיו?
2. כיצד אפשר לפרש את דברי אלוהים “אם תיטיב, שאת”? מהי המשמעות המעשית של הטבת מעשיו?
3. איך הסיפור הזה משפיע על הבנת הערך של חיי אדם ויחסים בין בני אדם בעולם המודרני?

המשך על נושא שפיכות דמים ומוסריות עונש מוות

הסיבה לאיסור שפיכות דמים בתורה: כפי שהפסוק אומר:

“שופך דם האדם, באדם דמו ישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם” (בראשית ט’, ו’).

האיסור על רצח לא נובע רק משיקולים חברתיים או מעשיים, אלא מהרעיון המטאפיזי שכל אדם נברא בצלם אלוהים. רצח הוא פגיעה במשהו קדוש – לא רק בחייו של האדם, אלא גם במשהו אלוקי שקיים בו. זו התפיסה שמבדילה את התורה מחוקים אחרים בעולם הקדום, כמו חוקי חמוראבי, שבהם הדגש היה על פיצוי כספי ולא על עקרון קדושת החיים.

התפיסה היהודית לעומת תפיסות אחרות:

1. עונש מוות בתורה ובתלמוד: התורה מאפשרת עונש מוות עבור רצח מכוון. אך חז”ל, בתלמוד, מעדיפים להימנע מכך. הם קובעים כללים מחמירים מאוד להוכחת אשמה כדי לצמצם ככל האפשר את השימוש בעונש מוות. לדוגמה:
   • צריך שני עדים שראו את הרצח בבירור.
   • העדים חייבים להזהיר את הרוצח לפני ביצוע הרצח.
   • אם יש ספק או חוסר התאמה בעדויות, אי אפשר להרשיע.

   משפט ידוע בתלמוד (מסכת מכות, ז’ ע”ב):

   “סנהדרין ההורגת נפש אחת בשבוע נקראת חובלנית.” כלומר, אפילו בית דין שדן אדם אחד למוות בשבע שנים נתפס כקשה מדי.

2. עונש מוות בעולם המודרני: כיום, השאלה האם עונש מוות מוסרי ממשיכה להעסיק פילוסופים ומחוקקים.
   • בארצות הברית יש מדינות שמבצעות עונש מוות, ויש מדינות שמתנגדות לכך לחלוטין.
   • בישראל, כאמור, אין עונש מוות למעט עבור פשעי נאצים (כמו במשפט אייכמן).
   • הסיבות להתנגדות כוללות את הסיכון להרשעה שגויה, חוסר היכולת להחזיר חיים, וכן שאלות מוסריות כמו האם למדינה יש זכות לקחת חיים.

מבט ערכי:

• התורה מדגישה שקדושת החיים עולה על שיקולי נוחות או אפילו צדק פרגמטי.
• העיקרון של “בצלם אלוהים עשה את האדם” מתבטא בכך שהחיים הם ערך מוחלט, ולא ניתן לקנותם או להחזירם בכסף.

דיון וסיכום: השאלה שממשיכה להדהד מתוך הפסוקים והדיון היא מה המשמעות של לקיחת אחריות על מעשים ומה תפקיד החברה במניעת רצח.

שאלות לדיון:

1. מה דעתכם על עונש מוות? האם הוא מוסרי או לא?
2. האם הפילוסופיה של חז”ל שעדיף להימנע מעונש מוות משקפת גישה הומאנית מודרנית, או שמדובר בגישה מוגזמת?
3. כיצד הרעיון של “צלם אלוהים” משפיע על הדרך שבה אנחנו מתייחסים לזולת ולחיים עצמם?

נראה שהגענו לתיאור מפורט על התפקיד של שלטון ונמרוד, יחד עם ההתנגשות בין אברהם לנמרוד. בואו נמשיך:

נמרוד ואברהם - סיפור של התנגשות בין ערכים נמרוד מייצג את שלטון הכוח והכפייה, המבוסס על שליטה בבני אדם ואולי גם על הפחדת הציבור. לעומתו, אברהם מייצג את החירות, האמונה האוניברסלית בשוויון האנושי, ואת הרעיון שכל בני האדם נבראו בצלם אלוהים ולכן אין לאף אחד זכות לשלוט על חברו בצורה דיקטטורית.

האמונה והכוח:

• נמרוד כאיש ציד: בתחילה, נמרוד נחשב כגיבור חיובי שצד חיות ומגן על בני האדם. אבל בהמשך הוא הופך להיות צייד בני אדם, דמות של שליט עריץ שמכפיף אחרים לשלטונו. תיאור זה מהווה מעין ביקורת על הריכוזיות והשימוש בכוח להשליט סדר חברתי, שהופכים במהרה לדיכוי ושליטה מופרזת.

• אברהם כאיום: אברהם לא רק מטיף לאמונה באל אחד אלא גם לערכי מוסר וחירות. ערכים אלו עמדו בסתירה ישירה לממלכתו של נמרוד, ולכן נמרוד ראה בו איום והשליך אותו לכבשן האש. האירוע עם ארן, אחיו של אברהם, מדגיש את ההתלבטות והפחד של אנשים שחיו תחת שלטון נמרוד: האם לציית לשלטון או לעמוד על עקרונות החירות והמוסר.

שלטון וכוח בראי התנ”ך:

• ביקורת על עריצות: התנ”ך מציג את הסכנות בשלטון ריכוזי, במיוחד כזה שאינו מתחשב בערכים מוסריים או בזכויות הפרט. לדוגמה, סיפור מגדל בבל (שקשור לנמרוד לפי חלק מהפרשנים) מדגים את האופן שבו שלטון מאוחד לחלוטין יכול להוביל לשחיתות ולדיכוי.

• הערך של חירות אישית: אברהם מייצג את רעיון הבחירה החופשית והאחריות האישית, שהם הבסיס לתפיסת המוסר בתנ”ך. המאבק בין נמרוד לאברהם הוא לא רק מאבק דתי אלא גם מאבק על איך העולם צריך להתנהל: האם בכוח וכפייה או בחירות ובצדק.

דיון פתוח:

1. מה לדעתכם המשמעות של סיפור זה בימינו? האם אפשר להשוות אותו למצבים של שלטון עריצות בעולמנו?
2. כיצד הערכים של חירות ושוויון מתבטאים במנהיגות שלכם עצמכם?
3. האם יש מקום שבו לדעתכם “שלטון חזק” מוצדק, או שמוסר תמיד קודם לכוח?

הערות וסיכום: הסיפור של נמרוד ואברהם מדגים את אחת ההתנגשויות הראשונות בין ערכי חירות לערכי שליטה בעולם העתיק. זו דוגמה לכך שהתנ”ך משלב לא רק סיפורי אמונה אלא גם ביקורת מוסרית עמוקה על החברה והמנהיגות.

אז יש פחד מאוד מאוד גדול. כתוב שהסנהדרין, כשהיו גוזרים עונש מוות, כל הדיינים היו צמים באותו יום – 70 דיינים היו צמים. זאת אומרת, זה היה בשביל להבהיר להם מה המשמעות של הדבר הזה: לקחת חיים של בן אדם.

אז באמת המציאות הייתה מאוד מאוד נדירה, וניסו בכל צורה שהיא אולי להטיל ספק מסוים בעדויות או בדברים מהסוג הזה. וכולי. זה היה דבר נדיר.

דרך אגב, לגבי רבי עקיבא – הוא אומר: “אם אני הייתי בסנהדרין…” (רבי עקיבא כבר היה חי אחרי הזמן שבו סנהדרין פעלה), “…לא היה אף פעם הוצאה להורג. הייתי מצליח בכל צורה שהיא לערער את האמינות.”

ורבן שמעון בן גמליאל אמר לו: “כן? אם אתה היית, מרבה שופכי דמים בישראל. זאת אומרת, התפיסה שלך תרבה רוצחים שיסתובבו בחברה.”

אין דרך, לפחות לגבי הנושא של רצח. יש עוד עבירות אחרות שאולי בסדר, אבל…

כאילו, אנחנו מאוד חוששים מדבר כזה. בית הדין חושש, אבל רצח זה דבר נורא והיום.

באמת, במשנה במסכת סנהדרין, כשהיו דנים והיו עדים שבאו להעיד בדיני נפשות, היו מזהירים אותם מאוד מאוד לדייק בעדות שלהם. למה? כי העדות שלהם נוגעת לחיי אדם.

דרך אגב, היום גם בתחומים אחרים – לאו דווקא בדיני נפשות – מזהירים עדים בבתי משפט פה בארץ. גם לבייש בן אדם או להוציא אותו עם עבירה שיש בה קלון – זה גם קטם לכל החיים.

אבל ברור שאם על סמך העדות הזאת נוציא מישהו להורג, והתברר שהעדות הזאת היא לא נכונה, זה דבר נורא והיום. אז היו נותנים לעדים שם (זה משנה שלמה): שיבינו מה זה חיי אדם ומה המשמעות של כל בן אדם.

זו משנה מאוד מאוד ידועה.

יחידה 3 - כיבוד אב ואם גדרי המצוות

מפגש 3

היום נעסוק במצוות כיבוד הורים.

זהו נושא חשוב מאוד ומרכזי בחיים, ומופיע גם בתורה שבכתב, גם בתורה שבעל פה, וגם בהלכה היהודית בצורה רחבה מאוד, כמו גם בדעות אחרות.

הערך של כיבוד הורים הוא מרכזי ביותר.

לפניכם דף מקורות שעוסק בכמה היבטים של כיבוד הורים.

אני מניח שבעתיד, בעבודתכם, תתקלו פעמים רבות בקרובי משפחה המטפלים בהוריהם. מטבע הדברים מדובר בעיקר בילדים—בנים ובנות—שמטפלים בהוריהם.

חשוב להכיר את המצווה הזו, שהיא מצווה מרכזית מאוד, כמו גם את ההיבטים ההלכתיים המורכבים שסובבים אותה.

בתורה, עשרת הדיברות ניתנו בהר סיני. בתוך עשרת הדיברות, המופיעות בספר שמות פרק כ’, בשורה מספר 4, מופיע הציווי: “כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה’ אלוהיך נותן לך.”

כלומר, מצוות כיבוד הורים היא חלק מעשרת הדיברות, שהן המצוות המרכזיות ביותר.

ביהדות, עשרת הדיברות מכונות לעיתים “אמות המצוות”—ביטוי שטבע רבי יהודה הלוי במאה ה-12. הכוונה היא שהן המצוות המרכזיות, ומהן נגזרות מצוות נוספות.

מצוות כיבוד הורים מופיעה בחלק של המצוות שבין אדם למקום (כלומר, בין אדם לאלוהים), ולא בין אדם לחברו. הדבר מלמד על החשיבות של המצווה, שמשקפת כבוד דומה לזה שצריך לתת לאלוהים.

יש בכך גם אמירה עקרונית: האמונה מבוססת על מסורת. כאשר יש כיבוד הורים, הילדים מוכנים לשמוע את המסרים שההורים מעבירים להם. לכן, מצוות כיבוד הורים ממוקמת בין המצוות שבין אדם למקום.

בנוסף, התורה בדרך כלל אינה מפרטת שכר עבור קיום מצוות, כדי שלא תהיה הבחנה בין מצווה אחת לאחרת. אך כאן מופיע שכר ברור: “למען יאריכון ימיך על האדמה.” כלומר, מי שמכבד את הוריו זוכה לאריכות ימים.

מצוות כיבוד הורים מופיעה פעם נוספת בספר ויקרא פרק י”ט, שורה 7: “איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה’ אלוהיכם.”

כאן מופיע מושג “יראה”, שמתפרש לעיתים כ”פחד”, אך בהקשר זה מדובר ביראת כבוד—יחס מכובד כלפי אנשים בעלי סמכות או כאלה שמגיע להם תודה.

בסמוך לציווי על כיבוד הורים מופיע גם הציווי לשמירת שבת. כאשר יש התנגשות בין שמירת שבת לבין מצוות כיבוד הורים (למשל, אם הורים מבקשים לחלל שבת), אין לציית להורים, שכן כולם, כולל ההורים, מחויבים בכבוד ה’.

יש הבדל בין שתי המצוות המרכזיות הנוגעות להורים: כיבוד הורים ומורא הורים.

1. כיבוד הורים—התורה מקדימה את האב לאם (כבד את אביך ואת אמך).
2. מורא הורים—התורה מקדימה את האם לאב (איש אמו ואביו תיראו).

חכמים מסבירים שהדבר נובע מהנטייה הטבעית של אדם לכבד את אמו יותר מאשר את אביו, בשל הקשר החזק יותר בין האם לילד. לכן, התורה מדגישה את חשיבות הכבוד כלפי האב.

במצוות מורא הורים, יש לרוב יראת כבוד ודיסטנס כלפי האב יותר מאשר כלפי האם, ולכן התורה מקדימה את האם בציווי זה.

בתורה שבעל פה וההלכה, יש הגדרות מפורטות יותר למצוות אלה. הספר המרכזי בתחום ההלכה, שנכתב במאה ה-16 בצפת על ידי רבי יוסף קארו, הוא השולחן ערוך.

השולחן ערוך נכתב במטרה לאפשר לכל אדם להבין את ההלכה בבהירות ובפשטות. הוא מחולק לארבעה חלקים:

1. אורח חיים—עוסק בנושאים יומיומיים כמו שבתות וחגים.
2. יורה דעה—עוסק במצוות שאינן יומיומיות, כגון כיבוד הורים, ברית מילה וצדקה.
3. אבן העזר—עוסק בענייני משפחה ואישות.
4. חושן משפט—עוסק במערכת המשפט היהודית.

כך, במסגרת תורה שבעל פה וההלכה, ניתן להבין בצורה מפורטת וברורה את המצוות ואת האופן שבו יש ליישמן.

אז בואו נסקור את ההלכות שמופיעות בשולחן ערוך. לאורך השיעור נראה גם נושאים נוספים הקשורים להלכות כיבוד הורים.

השולחן ערוך בנוי מפרקים, וכל פרק נקרא סימן. הלכות כיבוד הורים נמצאות בסימן ר”מ (240: ר’ = 200, מ’ = 40).

סעיף א’: כיבוד ומורא הורים

הסעיף הראשון מהווה פתיחה לנושא כיבוד ומורא הורים, וכך נכתב: “צריך להיזהר מאוד בכיבוד אביו ואימו ובמוראם.”

השולחן ערוך מזכיר כאן את שתי המצוות: כיבוד הורים ומורא הורים.

השולחן ערוך והגהות הרמ”א

השולחן ערוך נכתב ע”י רבי יוסף קארו בצפת, והגיע לאירופה, שם היו קהילות אשכנזיות (גרמניה, פולין ומדינות נוספות). הרמ”א (רבי משה איסרליש) כתב את הגהותיו לשולחן ערוך, שהן תוספות המציינות את מנהגי הקהילות באירופה.

לדוגמה, הרמ”א מוסיף כאן: “מכל מקום, אין בית דין כופים על מצוות כיבוד אב ואם, משום שהיא מצוות עשה שמתן שכרה בצידה.” זוהי אמירה חשובה: כאשר התורה מציינת שכר מפורש למצווה (למשל, “למען יאריכון ימיך”), בית הדין אינו כופה את קיום המצווה. ההיגיון הוא שמי שלא יקיים את המצווה פשוט יפסיד את השכר.

סעיף ב’: מורא הורים – מה אסור לעשות

השולחן ערוך מסביר שמורא הורים קשור בעיקר למצוות של “סור מרע” – דברים שאסור לעשות כלפי ההורים. בסעיף זה מובאות שלוש דוגמאות:

1. לא יעמוד במקום המיוחד לאביו
   • אין לעמוד במקום שאביו עומד בו באופן קבוע, בין אם זה בבית הכנסת, בביתו, או במקומות ציבוריים בהם הוא רגיל לשוחח עם חבריו.
   • לדוגמה, אם יש לאב מקום קבוע בבית או בבית הכנסת – אין לשבת שם.
2. לא לסתור את דבריו
   • אין לומר לאביו “אתה טועה,” ואפילו אין להכריע בדיון שהוא משתתף בו, גם לא לטובתו.
   • לדוגמה, אין לומר “נראים דברי אבא,” משום שזו עלולה להתפרש כהכרעה שהוא לא צודק במקרים אחרים.
3. לא לקרוא לו בשמו
   • אין לקרוא לאב או לאם בשמם הפרטי, לא בחייהם ולא לאחר מותם. במקום זאת, יש לומר “אבא מורי” או “אמא מורתנו.”
   • אם שם אביו זהה לשם של אדם אחר, יש לשנות מעט את השם כשפונים לאדם האחר, במיוחד אם השם נדיר, כדי למנוע אי הבנות.

מקרים יוצאי דופן במורא הורים

השולחן ערוך מתאר מצב קיצוני: אם ההורים מביישים את בנם בפומבי, לדוגמה קורעים את בגדיו, יורקים בפניו, ומבזים אותו—אסור לו לבייש אותם בחזרה. עליו לשתוק ולשמור על כבודם מתוך יראת שמיים, משום שהמצווה נובעת מציווי האל.

סעיף ד’: כיבוד הורים – פעולות אקטיביות

מצוות כיבוד הורים כוללת פעולות שיש לבצע עבורם:

1. מאכיל ומשקה – לדאוג שההורים יקבלו אוכל ושתייה.
2. מלביש ומכסה – לספק בגדים ושמיכות.
3. מכניס ומוציא – ללוות את ההורים ולהסיעם במידת הצורך.

סבר פנים יפות

חשוב לבצע את הפעולות הללו מתוך שמחה ובסבר פנים יפות. אם אדם מאכיל את הוריו את המאכלים הטובים ביותר אך מראה כעס או חוסר סבלנות, הוא אינו מקיים את המצווה כהלכה.

מקרים מיוחדים

הרמ”א מוסיף סיפור מהתלמוד על בן שנאלץ להטיל על אביו עבודה קשה (טחינת ריחיים) כדי למנוע ממנו סבל גדול יותר. במקרה כזה, אם הבן מסביר לאביו את המצב בנעימות ומפייס אותו, הוא עדיין מקיים את מצוות כיבוד הורים.

שימוש בכספים לכיבוד הורים

שאלה הלכתית מורכבת עוסקת במימון המצווה. ההלכה פוסקת שמצוות כיבוד הורים היא “משל אב”—כלומר, ממומנת מכספי ההורים, במידה ויש להם. אם ההורים חסרי אמצעים, על הבן או הבת לדאוג לצרכיהם, כולל שימוש בכספם הפרטי.

מה קורה אם להורים אין כסף?

אם להורים אין אמצעים כלכליים ולילדים יש, קופים את הילדים לדאוג לפרנס את ההורים, כפי יכולתם. כלומר, כאשר ההורים חסרי אמצעים, האחריות הכלכלית עוברת לילדים, ואפילו ניתן לחייב אותם מבחינה הלכתית לדאוג לצרכיהם של ההורים.

ומה אם גם לילדים אין כסף?

אם גם לילדים אין אמצעים כלכליים, ההלכה פוטרת אותם מלממן את ההורים: “אינו חייב לחזר על הפתחים להכיל את אביו.” במילים אחרות, אם לילדים אין כסף, הם אינם מחויבים לצאת ולאסוף תרומות כדי לפרנס את ההורים. במקרה כזה, האחריות לפרנסת ההורים נופלת על הציבור או על קופות צדקה.

דיון בפסיקה: האם חובה לאסוף כסף?

רבי דוד בן זמרה (הרדב”ז), אחד מחכמי ההלכה המרכזיים בצפת, דן בשאלה זו בתשובותיו (שו”ת חלק ב’, סימן תרס”ג). אחד החכמים פסק כי במקרה שאין לילד כסף, הוא מחויב לחפש עבודה או לאסוף תרומות כדי לפרנס את הוריו. הרדב”ז שלל פסיקה זו וטען: “אין הוראה זו מכונה כלל.” הוא הסביר שאם לילד יש כסף מעבר לצרכיו הבסיסיים, עליו לדאוג להוריו, אך אם אין לו אמצעים, הוא אינו מחויב לכתת רגליו ולאסוף תרומות.

כמה כסף הילדים צריכים להוציא על פרנסת ההורים?

דעת המחבר (רבי יוסף קארו)

המחבר סבור שהילדים חייבים לדאוג לכל צרכי ההורים מכספם הפרטי, אך רק אם יש להם כסף מעבר לצרכים האישיים והמשפחתיים שלהם.

דעת הרמ”א (רבי משה איסרליש)

הרמ”א חולק על המחבר וקובע שהילדים מחויבים להוציא על ההורים כפי הסכום שהיו מחויבים לתת לצדקה, ולא מעבר לכך. לדוגמה, אם אדם נוהג להפריש 10% מהכנסותיו לצדקה, סכום זה יכול לשמש לפרנסת ההורים, אך אינו מחויב להוציא יותר מזה.

גישת פיזור הצדקה והעדפת ההורים

הרמ”א מציין שבמצוות צדקה מומלץ לפזר את התרומות בין עניים שונים, אך במקרה של הורים, מותר ואף רצוי להפנות את כל הסכום שהאדם מחויב לתת לצדקה לטובת הוריו. הרב שמואל ווזנר (שו”ת שבט הלוי) הבהיר כי במקרה כזה, הילדים יכולים ואף צריכים להפנות את כל הצדקה המיועדת לטובת ההורים, משום שיש בכך גם מצוות צדקה וגם מצוות כיבוד הורים.

מה קורה כשיש כמה ילדים?

כאשר יש להורים מספר ילדים, החיוב לפרנס אותם מתחלק בין כולם לפי יכולותיהם הכלכליות.

• אם כל הילדים במעמד כלכלי דומה, החיוב מתחלק באופן שווה.
• אם יש ילדים עניים וילדים עשירים, העשירים בלבד מחויבים לפרנס את ההורים, אך הילדים העניים עדיין מחויבים לדאוג לצרכים הפיזיים של ההורים שאינם כרוכים בהוצאות כספיות (כגון טיפול ישיר, ליווי וכדומה).

הרמ”א מוסיף שאם ילדים מסוימים מממנים את צרכי ההורים, אחרים יכולים לדאוג לתחומים אחרים, כמו סיוע פיזי, טיפול רפואי, וכדומה.

מה קורה אם הטיפול בהורים פוגע בפרנסת הילדים?

במקרים שבהם טיפול בהורים מצריך מהילדים להפסיד ימי עבודה, לקחת חופשה ממושכת, ואולי אפילו לאבד את מקום עבודתם, ההלכה רואה בכך מורכבות גדולה. לדוגמה, אם אדם חייב לטפל בהוריו באופן אישי, והוא מפסיד את פרנסתו כתוצאה מכך, הוא לא מחויב לעשות זאת בכזו מידה שתגרום לו לחזר על הפתחים.

עם זאת, ההלכה רואה חשיבות גדולה בקיום מצוות כיבוד הורים גם במצבים מורכבים כאלה, וממליצה למצוא פתרונות אחרים—כגון הסתייעות באנשים אחרים, שכירת עובדים, או קבלת עזרה מהציבור—כדי לקיים את המצווה מבלי לפגוע יתר על המידה בחייו האישיים של הילד.

מה קורה אם להורים אין כסף (המשך)?

חובת הילדים לדאוג להורים

אם ההורים חסרי אמצעים ולילדים יש, חובת הילדים לדאוג להם, אפילו אם הדבר ידרוש מהם להקריב חלק מפרנסתם. הרמ”א מוסיף: “אדם חייב לכבד את הוריו, אפילו אם מתוך כך ייגרם לו הפסד ממון או צורך לחזר על הפתחים.”

הגבלות לחובת הילדים

עם זאת, ישנם תנאים ברורים:

1. אם לילד יש מינימום לפרנסתו היומית או התקופתית—עליו לדאוג קודם לעצמו ולמשפחתו הקרובה.
2. אם אין לו פרנסה בסיסית לזמן הנוכחי—הוא אינו מחויב להוציא את כספו על הוריו.
3. אם יש לו די לפרנסתו החודשית או לתקופה קרובה—הוא מחויב לעזור להורים, גם אם ייאלץ להקריב חלק מפרנסתו.

לדוגמה: אם הילד יודע שהוא צפוי להפסיד מקום עבודה או להיכנס לקשיים כלכליים עקב טיפול בהורים, עליו לשקול היטב את יכולתו, אך ההלכה מחייבת אותו לעדיפות ההורים כל עוד יש לו אמצעים בסיסיים.

מצבים מורכבים: הפסד ממוני בעקבות כיבוד הורים

דוגמה קיצונית בשולחן ערוך

השולחן ערוך מביא דוגמה קיצונית להמחשת גבולות המצווה: “אפילו אם ההורים משליכים כיס מלא זהובים (כסף רב) לים, אסור לילד לבייש אותם, לצער אותם, או לכעוס עליהם.” במקרה זה, הילד נדרש לשתוק ולקבל את גזירת התורה מתוך כבוד להורים.

דעת הרמ”א על הפסד אקטיבי

הרמ”א מוסיף הבחנה חשובה:

• לפני שהנזק מתרחש—אם ההורה עומד לגרום הפסד כספי ממשי, הילד רשאי למנוע את הנזק.
• לאחר שהנזק התרחש—אסור לילד לבייש את ההורים או לכעוס עליהם, אך הוא רשאי לתבוע את ההורים בבית דין על הנזק שנגרם.

כיבוד הורים לאחר מותם

כיצד ממשיכים לכבד את ההורים לאחר מותם?

הכיבוד אינו מסתיים במות ההורים. לדוגמה:

1. דברים בשם ההורים—כאשר אדם מצטט את הוריו, עליו לומר:
   • בתוך 12 החודשים הראשונים: “כך אמר אבא מורי, הרי נקפרת משכבו.”
   • לאחר 12 חודשים: “כך אמר אבא מורי, זכרונו לברכה.”
2. כתיבה—אם אדם כותב דברי תורה או זיכרון בשם הוריו, עליו לכתוב “זכרונו לברכה,” גם אם הכתיבה נעשתה במהלך 12 החודשים הראשונים, כיוון שהכתוב יישאר לאחר התקופה הזו.

חובות כספיות שהותירו ההורים

האם הילדים חייבים לשלם את חובות ההורים?

הגמרא (כתובות דף צ”א) פוסקת: “מצווה על היתומים לפרוע את חוב אביהם משום כיבוד אב ואם.” גם אם ההורים לא הותירו רכוש או נכסים, הילדים מחויבים לשלם את החובות כדי למנוע קלון מההורים, שכן אדם שאינו משלם את חובותיו נחשב לרשע (כפי שנאמר בספר משלי: “לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם”).

כיבוד הורים לאחר נישואין

התמודדות עם בן/בת זוג המתנגדים לכיבוד הורים

לעיתים קרובות, כיבוד הורים יוצר מתחים בין בני זוג, במיוחד כאשר אחד מבני הזוג אינו מעוניין בביקורים או מגורים משותפים של ההורים בביתם.

לדוגמה: הרמב”ם (משנה תורה, הלכות אישות, פרק י”ג) מתאר מקרה שבו הבעל אומר לאשתו: “אינני רוצה שאביך ואמך יגיעו לביתנו.” על פי ההלכה, במקרה כזה, האישה אינה חייבת להביא את הוריה לביתה, אך היא עדיין מחויבת לכבדם על ידי ביקורים בביתם ודאגה לצרכיהם.

כיבוד חמיו וחמותו

מעבר למצוות כיבוד הורים, ההלכה מחייבת גם בכיבוד חמיו וחמותו של האדם. עם זאת, כיבוד זה נחשב למצווה מדרגה נמוכה יותר בהשוואה לכיבוד אביו ואמו.

סיכום ביניים

מצוות כיבוד הורים היא מורכבת מאוד, ומשלבת בין היבטים כספיים, פיזיים, ונפשיים. היא אינה מוגבלת לחיי ההורים בלבד אלא ממשיכה גם לאחר מותם, ובמקרים מסוימים, אף מחייבת את הילדים לשלם את חובותיהם כדי למנוע קלון. בנוסף, המצווה דורשת איזון עדין בין כיבוד ההורים לבין שמירה על צרכיו וזכויותיו של הילד עצמו, כולל התחשבות בחיי המשפחה הפרטיים שלו.

יחסים בין בני זוג למשפחותיהם

זכות בני הזוג להגבילוּת על כניסת משפחה לביתם

הרמב”ם (משנה תורה, הלכות אישות, פרק י”ג) מתייחס לשאלה האם בן או בת זוג רשאים למנוע את כניסת קרובי משפחה לביתם. לדוגמה:

• אם בעל אינו מעוניין שהורי אשתו ייכנסו לביתם, זכותו למנוע זאת, אלא אם כן מדובר במקרים מיוחדים כגון מחלה או לידה. במקרים כאלה, הוא מחויב לאפשר את הכניסה.
• לעומת זאת, זכות האישה לדרוש שהורי הבעל או קרוביו לא ייכנסו לביתם אם היא חשה שהם מצערים אותה או יוצרים מתח.

מגורים ליד משפחה

הרמב”ם ממשיך לדון בזכותם של בני זוג להחליט אם לגור ליד משפחתם או לעבור למקום מרוחק:

• אם אחד מבני הזוג מבקש לעבור דירה כדי להתרחק מהחמות או מקרובים אחרים שמצערים, זכותו לדרוש זאת.
• לדוגמה, אישה יכולה לדרוש שלא לגור עם חמותה באותה חצר או בסמיכות יתרה אם הדבר גורם לה צער או מתח.

הרשב”א (שו”ת חלק ד’, סימן קפ”ח) מחזק את עמדה זו וקובע שאדם לא מחויב לגור עם אנשים שמצערים אותו, אפילו אם מדובר בהוריו של בן הזוג.

כיבוד הורים במקרים של דמנציה או אלצהיימר

התמודדות במצבים מורכבים

כאשר דעת ההורים מתבלבלת או נחלשת (כמו במקרים של דמנציה או אלצהיימר), ההלכה מתייחסת לשאלה כיצד לנהוג כלפיהם:

• “מי שנתרפה דעת אביו או אמו, ישתדל לנהוג עימם כפי דעתם עד שירחם עליהם.” כלומר, יש לעשות מאמצים להתחשב בהם ולטפל בהם בצורה מכובדת, מתוך תקווה לשיפור מצבם.
• “אם המצב קשה ביותר ואי אפשר לעמוד בכך, מותר לצוות לאחרים לטפל בהם.” במקרה כזה, הילד יכול להעביר את הטיפול להורה לגורמים אחרים, כגון מטפלים מקצועיים, אך מחויב לוודא שהם מקבלים את הטיפול הראוי.

דעת המפרשים

הראב”ד מבקר את הגישה שלפיה ניתן “להפקיר” את הטיפול לחלוטין. הוא טוען שעל הילדים להיות מעורבים, גם אם הטיפול מתבצע על ידי אחרים. עם זאת, מפרשים מאוחרים מסבירים שמדובר במקרים שבהם הטיפול אינו אפשרי מבחינה פיזית, רגשית או כלכלית, ושימוש במטפלים חיצוניים הוא פתרון הגיוני ואפילו עדיף לעיתים.

גבולות מצוות כיבוד ומורא הורים

כיבוד הורים אל מול מצוות התורה

ההלכה קובעת שגבולות מצוות כיבוד ומורא הורים נעצרים כאשר דרישות ההורים מתנגשות עם ערכי התורה או המצוות:

• אם הורה מבקש מילדו לעבור על מצווה, בין אם מדובר במצוות עשה או לא תעשה, הילד אינו מחויב לשמוע בקולו.
• לדוגמה, אם הורה מצווה על בנו להפסיק לדבר עם אדם מסוים, לסרב למחול לאחר, או לבחור דרך חיים מנוגדת לרצונו, הילד רשאי לבחור שלא לציית.

בחירת בן/בת זוג

• אם הורים מתערבים בבחירת בן או בת זוג של ילדיהם, אין חובה הלכתית לשמוע בקולם.
• לדוגמה, אם הורה מתנגד לנישואי הבן או הבת עם אדם מסוים מסיבות שאינן מבוססות על ערכים מוסריים או דתיים, הילד אינו חייב לשמוע להם.

המשכיות מצוות כיבוד הורים גם לאחר מותם

אזכור שמם לאחר פטירתם

הכיבוד ממשיך גם לאחר מות ההורים, וכולל:

• ציון דברי חכמה או הלכה בשם ההורים תוך הוספת כבוד מתאים, כגון:
  • “אבא מורי, זכרונו לברכה” לאחר 12 חודשים ממותם.
  • “אבא מורי, הרי נקפרת משכבו” בתוך 12 החודשים הראשונים.
• דאגה לכסות את חובותיהם, אם נותרו כאלה, כדי לשמור על שמם הטוב ולמנוע קלון.

סיכום וסוגיות נוספות

• מצוות כיבוד הורים אינה כוללת ציות עיוור לדרישות ההורים, במיוחד כאשר הן פוגעות באורח החיים של הילד או מנוגדות למצוות התורה.
• על אף מורכבות הנושא, ההלכה שואפת ליצור איזון בין כיבוד ההורים לבין עצמאותו וזכויותיו של הילד.
• גם במקרים רגישים או מורכבים (כגון מחלות או מתחים במשפחה), האחריות לכבד את ההורים נשמרת, אך ניתנים פתרונות המאפשרים להתמודד עם הקשיים בצורה יעילה.

יחידה 4 - זקנה

מפגש 5

היום נדון בנושאי הזקנה, נושא שמחובר להבנת ערך החיים ביהדות. נעסוק גם בהקשרים לנושא של כיבוד אב ואם, עליו דיברנו בשיעור קודם.

מבוא לערך החיים ביהדות

ערך החיים ביהדות מודגש כבר בתחילת ספר בראשית. אדם נברא בצלם אלוהים, ומי שיקרא את פרק א’ בספר בראשית יראה יחס אופטימי וחיובי לחיים. זהו יחס יוצא דופן בהשוואה לדתות אחרות, שבהן הנושא של החיים התקבל כעובדה אך לא בצורה אופטימית כזו.

לדוגמה, בסיפור בריאת העולם, העולם קיבל ציון “טוב מאוד”. המדרש מוסיף שמושג “מאוד” מתייחס גם למוות, שמייצג חוסר שלמות בעולם. אף על פי כן, התנ”ך אינו עוסק הרבה בעולם הבא. דגשו הוא על החיים עצמם, כשהמוות נתפס כדבר שלילי שמוריד את האדם לשאול.

ביקורת על התפיסות היווניות

הרמב”ם, ב“מורה נבוכים” (חלק ג’, פרק י’), יוצא נגד התפיסה היוונית המתוארת במיתוס של סיזיפוס, שמציאות האדם בעולם נתפסת כעונש. במיתוס זה, האדם דוחף אבן לראש ההר, וכל פעם רגע לפני שהוא מגיע לראש ההר, האבן נופלת חזרה.

הרמב”ם דוחה גישה זו וטוען:

1. אל תיתן ציונים לעולם: האדם הוא גרגיר קטן ביקום ואין לו סמכות לתת ציון לעולם.
2. רוב הרע בעולם נובע מהתנהגות האדם: האדם לעיתים מביא רעות על עצמו (למשל, חוסר דאגה לבריאות) או שהרע נגרם על ידי אנשים אחרים.
3. מעט רע בעולם נובע מתופעות שאינן בשליטת האדם: אך זה לא הופך את העולם לרע באופן מוחלט.

זקנה כתפיסה חיובית

זקנה נתפסת ביהדות כערך חיובי, כחלק מהיחס האופטימי לחיים. בנבואת זכריה על אחרית הימים נאמר:

“עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ואיש משענתו בידו מרוב ימים.”

זהו חזון של חברה שבה יש מקום מכובד לזקנים ולילדים. תוכניות כמו שילוב גן ילדים בתוך בית אבות מוכיחות שהחיבור הבין-דורי משפר את איכות חייהם של אנשים מבוגרים ומאריך את ימיהם.

מצוות כיבוד הזקן

התורה מצווה על כיבוד הזקן:

“מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה’.”

“שֵׂיבָה” מתייחסת לאדם מבוגר בגיל, בעוד ש“זקן” נדרש בתור נוטריקון: “זה שקנה חוכמה”. המצווה כוללת קימה מפני זקן, לא לשבת במקומו ולא לסתור את דבריו. בנוסף, התורה מזכירה “ויראת מאלוהיך” כדי להדגיש את הקשר בין היחס לזקנים לבין יראת שמיים.

גיל הזקנה בהלכה

הגדרות זקנה:

• לפי הרב עובדיה יוסף (“יביע אומר”), גיל הזקנה הוא 70 שנה ומעלה, אך מי שמחמיר כבר מגיל 60 “תבוא עליו ברכה”.
• במשנה במסכת אבות מופיעה הדרגתיות בחיים:
  • גיל 5 ללימוד מקרא.
  • גיל 10 למשנה.
  • גיל 13 למצוות.
  • גיל 60 לזקנה.
  • גיל 70 לשִׂבעה.
  • גיל 80 לגבורה.
  • גיל 90 ל“שַׂחו” (כפיפות הגוף).
  • גיל 100: כאילו מת ועבר מן העולם.

זקנה לפי המדרש

מדרש תנחומא בפרשת חיי שרה מתאר ארבע סיבות לכך שזקנה “קופצת” על האדם:

1. פחדים (עיראה): חרדה פוגעת ברעננות האדם ומביאה לזקנה מוקדמת.
2. כעס ילדים: בעיות משפחתיות מכבידות על ההורים.
3. זוגיות לא מוצלחת: מתחים בזוגיות משפיעים לרעה.
4. מלחמות: מאמצים פיזיים ונפשיים הקשורים למלחמה.

עיסוק בחיים

ביהדות, החיים נתפסים כדבר מרכזי. המצוות נועדו להבטיח את החיים (“וחי בהם”). פיקוח נפש דוחה את כל המצוות, מלבד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

סיכום

היהדות מדגישה את ערך החיים ואת כבוד הזקנה כחלק מתפיסת עולם אופטימית המקדשת את הקיום בעולם הזה. העיסוק בזקנה משקף לא רק את החשיבות שנותנים לזקנים, אלא גם את ההבנה שלכל אדם יש ערך ותרומה ייחודית לחברה.

הרעיון שמי שעומד על אדם בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע את בגדיו מופיע בתלמוד. בתלמוד מועד קטן, פרק שלישי, מדובר על גילוח ותספורת בחול המועד וגם על ענייני אבלות. כתוב שם: “העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע.”

המושג “קריעה” קשור לשבעת הקרובים של האדם: אבא, אמא, אח, אחות, בן, בת ובן/בת זוג. אדם גם יכול לקרוע על רבו או על תלמיד חכם. הדימוי כאן הוא לספר תורה שנשרף, שכן התורה היא אור והנשמה היא נר.

רש”י מפרש שהנשמה היא כמו התורה. כשהנשמה יוצאת, זה כמו ספר תורה שנשרף. ספר תורה מורכב משני חלקים: הקלף והאותיות. הקדושה נמצאת בעיקר באותיות, והסיפור על רבי חנינא בן דוסא מדגיש זאת. כשהרומאים הוציאו אותו להורג, הם עטפו אותו בספר תורה. לפני מותו הוא אמר: “גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר.”

אדם שמת משאיר חלל בעולם. כל אדם ייחודי, ואין תחליף מוחלט לו. לדוגמה, אסון בצפת שבו שלושה ספרי תורה נשרפו גרם לתחושת אבל עצומה. אנשים מכל הארץ הגיעו להשתתף בלווייתם, והספרים נקברו בבית העלמין העתיק בצפת. זה מראה את עוצמת הסמליות של ספר תורה שנשרף.

הרמב”ן מביא את הדברים הללו בספרו “תורת האדם.” הוא מסביר שהנפש בגוף דומה להזכרות בגווילים של ספר תורה. הנפש היא האלמנט הרוחני שמעניק משמעות, והחומר הוא רק כלי. לכן, כשאדם נפטר, החלק הרוחני הזה אובד לעולם.

יש דגש חשוב ביהדות על החיים ומשמעותם. כשדיברנו על המוות, הזכרנו שגם כשהאדם נפטר, התפיסה היהודית רואה את האובדן כטרגדיה לחיים עצמם. החיים הם הדבר המרכזי, והאמונה בעולם הבא אינה מפחיתה מהאבל על האדם שנפטר.

יש נושא נוסף של טומאת מת, שמאוד רלוונטי בעיקר לכהנים. לכהן אסור להיטמא למת, אלא אם כן מדובר באחד משבעת הקרובים. יש שלוש צורות שבהן אדם יכול להיטמא למת: נגיעה במת, נשיאת המת, וטומאת אוהל (להיות באותו חלל עם המת). בבתי חולים לעיתים יש פתרונות כדי למנוע טומאת מת לכהנים, כמו הפרדה בין החדרים.

שאלה מעניינת היא האם כהן יכול ללמוד רפואה. יש מחלוקת פוסקים בנושא. הרב משה פיינשטיין התנגד לכך בטענה שיש תחומים אחרים שבהם אדם מוכשר יכול לתרום. לעומתו, הרב גורן טען שאדם צריך למצות את ייעודו. אם כהן מרגיש שליחות להיות רופא, יש למצוא פתרונות הלכתיים לכך.

אחד הפתרונות שהציע הרב גורן היה שכהן ילבש דיסקית ברזל, שתשמש כמקבלת טומאה במקומו. כך הוא יכול ללמוד ולעבוד כרופא. יש דוגמאות לכהנים שהשתמשו בפתרון הזה, כמו ד”ר פרץ כהן, שהצליח ללמוד רפואה ולשלב את עקרונות ההלכה בעבודתו.

בסופו של דבר, התפיסה היהודית מדגישה את ערך החיים, חשיבותם והמשמעות העמוקה של כל אדם בעולם. האבלות היא תהליך טבעי והכרחי, אבל יש גבול להיקף האבל, כפי שקבעו חז”ל: שבעה ימים לבכי, שלושים להספד, ושנה לזיכרון עמוק. לאחר מכן, יש להמשיך הלאה מתוך כבוד לחיים עצמם ולמשמעותם.

יחידה 5 - נישואי אנשים עם מוגבלות

מפגש 6

מבוא לנושא

היום נעסוק בנושא חשוב שיש לו נגיעות אתיות והלכתיות – הניסויים של אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית. נושא זה עלה לדיון בשנים האחרונות בעקבות התפתחות המחקר בתחומים הללו, וכן עקב התקדמות הכלים המעשיים לשילוב אנשים בעלי מוגבלות בחברה.

מדובר במגוון מוגבלויות, כגון אוטיזם, תסמונת דאון או לקויות אחרות. המטרה המרכזית היא לשלב אנשים אלו כמה שיותר בחברה הרגילה, הן מבחינת לימודים, תעסוקה, והן מבחינת מבנה חיים בסיסי, הכולל גם היבטים זוגיים ומשפחתיים. השאלה המרכזית היא באיזו רמה של מוגבלות מדובר, אך המגמה היא לקדם שילוב מלא ככל האפשר.

ערכים מקראיים ואתיים

המגמה לשלב אנשים עם מוגבלויות בחברה מבוססת על ערכים מקראיים ואתיים כלליים. בתהילים נאמר:

“קָרוֹב ה’ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, וְאֶת דַּכָּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ.”

התפיסה האמונית במקרא מדגישה שאלוהים קרוב דווקא לחלשים בחברה – נשברי לב ודכאי רוח. חלק מהאנשים בעלי מוגבלויות חווים תחושות קשות של הימצאות בשולי החברה. לדוגמה, קרובת משפחה שלי, בת 21, המתמודדת עם אוטיזם, מבטאת בכתיבתה את מצוקותיה הקשורות לכך שאינה יכולה לתקשר בצורה רגילה.

הליכה בדרכי האל

ביהדות, “ללכת בדרכי האל” מתפרש כעשיית חסד. המדרש מלמד:

“מה הוא רחום – אף אתה רחום.”

לסייע לאנשים בשולי החברה זו פעולה מוסרית נעלה, המהווה ביטוי להליכה בדרכיו של הקב”ה. הנושא של הנגשת מבנים ציבוריים לאנשים עם מוגבלויות הוא דוגמה עדכנית לכך. היום כל מבנה ציבורי מחויב להיות נגיש, כולל מקומות חניה ומתקנים מיוחדים. זהו ביטוי לעשיית חסד ולשיפור העולם.

מכון פוירשטיין

אחד המוסדות המרכזיים בקידום ילדים עם מוגבלויות הוא מכון פוירשטיין שבירושלים, אשר הוקם על ידי פרופ’ ראובן פוירשטיין ז”ל, חתן פרס ישראל. המכון מתמקד בפיתוח יכולותיהם של ילדים עם אוטיזם, תסמונת דאון ולקויות נוספות. פרופ’ פוירשטיין פיתח שיטה ייחודית בשם “העשרה אינסטרומנטלית”, שהשיגה הצלחות משמעותיות.

כיום עומד בראש המכון בנו, הרב ד”ר רפי פוירשטיין. המכון פועל ברמה בינלאומית וממשיך לפתח שיטות חדשניות לקידום ילדים ונערים עם מוגבלויות, על מנת שיוכלו לחיות חיים נורמליים ומלאים.

דוגמה אישית

אחיינית שלי, הסובלת מאוטיזם, לא תקשרה כלל עד גיל 12. במכון פוירשטיין לימדו אותה להשתמש במקלדת, ומהרגע שהחלה להקליד, נחשף עולמה הפנימי העשיר. כיום היא מתכתבת עם בני משפחתה ואף פרסמה ספר המתאר את מצוקותיה ואת תחושותיה כאדם שאינו יכול לתקשר בצורה רגילה.

השפעת המדע על גאולת העולם

הרב קוק כתב שמדע וטכנולוגיה הם חלק מתהליך גאולת העולם. לדבריו, “אשר ברא אלוהים לעשות” מתפרש כקריאה לאדם לפתח את העולם ולשפרו. קידום אנשים עם מוגבלויות הוא חלק בלתי נפרד מתהליך זה. ההתפתחות המדעית והטכנולוגית, כמו גם התקדמות הרפואה, מאפשרות לאנשים עם מוגבלויות להשתלב בחברה ולממש את הפוטנציאל שלהם.

המדרג ברמת המוגבלות

כדי להתמודד עם השאלות הללו, יש לבחון כל זוג באופן פרטני. רמת המוגבלות משפיעה באופן ישיר על המענה לשאלות אלו. לדוגמה, ברמות מוגבלות קלות, ייתכן שניתן לספק את הכלים הדרושים לניהול זוגיות תקינה, בעוד שבמקרים קשים יותר, יש צורך בבחינה מעמיקה יותר.

ההיבטים ההלכתיים

1. תוקף הקידושין:
   • קידושין ונישואין דורשים דעת מלאה מצד שני בני הזוג. בלעדי הבנה זו, אין לקידושין תוקף הלכתי.
   • גירושין, מצד שני, דורשים גם הם דעת מלאה, מה שמקשה על התהליך במקרה של מוגבלות משמעותית.
2. טהרת המשפחה:
   • נושא טהרת המשפחה מחייב הבנה והקפדה על פרטים רבים. כיצד ניתן להבטיח שאנשים עם מוגבלות שכלית יבינו ויקיימו את דרישות ההלכה?
3. אלטרנטיבות:
   • בעבר היה מושג של “פילגשות”, זוגיות שאינה כוללת קידושין הלכתיים. ייתכן שבמצבים מסוימים יש מקום לבחון פתרון דומה, בשילוב הסכמים ממוניים ותמיכה קהילתית.

דוגמאות מהעולם ההלכתי

בעולם ההלכתי קיימים תקדימים שונים המספקים תובנות:

• נישואי חרש וחרשת:
  • בעבר, חרשים נחשבו לאנשים שאינם בני דעת. כיום, עם התקדמות התקשורת ושפת הסימנים, רבים מהם מנהלים חיים רגילים.
  • ההלכה התירה נישואיהם עם כתובה מיוחדת, אך ישנם רבנים שקוראים לאפשר להם נישואין רגילים.
• נישואין אזרחיים:
  • זוגות שהתחתנו בנישואין אזרחיים אינם נדרשים בהכרח לגט הלכתי. הדבר תלוי בכוונת הזוג בעת הנישואין, ויש רבנים הממליצים על גט לחומרא במצבים מסוימים.

הגישה המעשית

ההלכה תמיד שאפה להיות ריאלית ומחוברת למציאות. נישואין כוללים אפשרות לגירושין, ולשם כך נכתבת הכתובה, שמטרתה להבטיח תמיכה כלכלית לאישה במקרה של פרידה או אלמנות. עם זאת, יש לבחון כיצד ניתן לספק תמיכה דומה לזוגות עם מוגבלות שכלית, מבלי להקשות עליהם יתר על המידה.

אבל אנחנו ריאליים ויודעים שצריך להבטיח, שאם חס וחלילה הזוגיות הזו תתפרק, תהיה מסגרת מתאימה.

מושגים חדשים: ניסוי חרש וניסוי שוטה

הקדמה

כפי שאמרתי לפני כמה דקות, יש מושג שנקרא ניסוי חרש, ומושג נוסף שנקרא ניסוי שוטה.

איך אפשר?

כפי שאמרנו מקודם, דיברת על האפשרות למצוא דרך לחיות יחד ללא קידושין. כעת עולה השאלה: איך עושים זאת מבלי לפגוע במעמד האישה? נתת דוגמה לעניין פילגש, אך עדיין, לפילגש אין מעמד ברור.

כיצד מסדרים זאת?

שאלות עיקריות

אם אין כתובה ואין חתונה, איך נשמרים המעמד והכבוד של האישה במסגרת חיים משותפים? בקטע הכלכלי אין בעיה, וגם מבחינה רגשית, הפתרונות קיימים. לדוגמה, ניתן להתחייב בהסכם ממוני שיבטיח את הזכויות של שני הצדדים.

פתרונות אפשריים

• התחייבויות כספיות, כמו כתובה, אפשר לקיים גם ללא קידושין.
• בתחום ההלכתי, יש גמישות רבה, ואפשר לסדר את הכל בצורה שתשמור על מעמד האישה.

נאמנות וזכויות

חשיבות הנאמנות

המטרה היא נאמנות מוחלטת בין בני הזוג. בנישואין רגילים, אישה אינה יכולה להתחתן עם אחר כל עוד היא נשואה, וגם גבר כפוף לאיסורים חמורים כמו חרם דרבנו גרשום.

מה עושים במקרה של בגידה?

אם מתקנים מסגרת דומה לזו, יש צורך לקבוע סנקציות במקרה של הפרת נאמנות, כמו סנקציות כספיות. לדוגמה:

• אם גבר יתחתן עם מישהי אחרת, הוא ישלם קנס כבד.
• ניתן להוסיף גם התחייבויות רגשיות ומשפטיות שיבטיחו את היציבות.

יצירתיות בהלכה

אתגר חדש

זהו תחום חדש, הדורש יצירתיות הלכתית. עם עבודה נכונה, ניתן יהיה לבנות פתרונות שיתאימו למצבים כאלה.

דוגמה מהעבר

בתלמוד מופיע שאפילו לפילגש הייתה כתובה – דבר שניתן לאמץ גם כיום. בהקשר זה, הכללים יכולים להיות גמישים, ועם סיוע של פוסקי הלכה, ניתן לעצב מסגרת ייחודית.

מחקר וספרות בנושא

הספר לפרוץ את תקרת הזכוכית

מי שמעוניין להעמיק בנושא, מוזמן לעיין בספר לפרוץ את תקרת הזכוכית, שנערך על ידי הרב ד”ר רפי פוירשטיין. בספר יש מאמרים של רופאים, פסיכולוגים ורבנים על נישואי בעלי מוגבלויות.

הרב רפי פוירשטיין

הרב פוירשטיין, חברי מזה שנים, הפך נושא זה לפרויקט חייו, ומתעסק בכך בהרחבה גם בארץ וגם בעולם. הוא פועל לעזור לנערים עם אוטיזם ותסמונת דאון להקים משפחות ולמצוא מסגרות מתאימות.

סקירה הלכתית: ניסוי חרש וניסוי שוטה

ניסויי חרש

חכמים תקנו מסגרת לנישואי חרשים, בהנחה שיש להם דעת מסוימת, גם אם לא מלאה. הנישואים שלהם נחשבים מדרבנן, מתוך הבנה שיכולה להתקיים זוגיות יציבה.

ניסויי שוטה

לעומת זאת, לא תקנו ניסויים לאנשים שמוגדרים כשוטה, מאחר שאין להם את היכולת לנהל בית תקין או זוגיות יציבה. לכן, מבחינה הלכתית, אין תוקף לנישואיהם.

מצבי ביניים

ישנם מצבי ביניים, בהם אדם נחשב “פתי” או “שוטה חלקי”. לדוגמה, רבנו ירוחם כתב:

אם דעתו צלולה אך קלושה, קדושיו קדושין גמורים. אך אם דעתו משובשת לחלוטין, קדושיו אינם קדושים כלל.

סיכום ודגשים

1. בעלי מוגבלויות יכולים להינשא: אם יש סיכוי לזוגיות יציבה, יש חובה הלכתית לעזור בכך.
2. חובת ההורים: ההורים נדרשים לסייע במציאת בן זוג, בהכנה לנישואין ובתמיכה בזוגיות.
3. חשיפת מידע: חובה לחשוף את כל המידע הרפואי והאישי הרלוונטי על בני הזוג.
4. ליווי זוגי: לאחר הנישואין, יש לעזור לשני הצדדים לשמור על יציבות הקשר.
5. סנקציות והגבלות: יש לקבוע מנגנוני הגנה במקרה של הפרת הסכמים או אי-נאמנות.

יחידה 6 - המבנה הכללי של המשפחה לאור היהדות

הגדרות ומושגים

לא התקיים מפגש, להלן הערות שקיבלתי על המטלה שהגשתי (ככל הנראה התשובות הופיעו בשיעור השלמה שהועלה במקום המפגש, שלא עבד):

גרושה אינה זכאית למזונות רק ילדיו אם נמצאים ברשותה.

נכסי מלוג יכולים להיות נכסים שמביאה בעת הנישואין אלא שהם נשארים ברשותה לגמרי, והבעל זכאי בפירותיהם לרווחת הבית.

נכסי צאן ברזל עוברים לגמרי לרשות הבעל, שמים את ערכם בכתובה, ובעת גירושין האישה תקבל את ערכם המלא.

מעשה ידים - משכורת או רווחים של אישה רק תוך כדי הנישואין עוברים לבעלה תמורת מזונות.

יחידה 7 - משפחה ביהדות

מפגש 7

אנחנו היום עוסקים בעניין המשפחה. יש גם מצגת ודף מקורות. מה שנספיק, נספיק, ומה שלא - תשלימו לבד. דרך המטלה נשלח השבוע. זו המטלה הראשונה, תמלאו אותה ותשלחו דרך המודל.

מבנה המשפחה ביהדות

הנושא של המשפחה הוא בסיסי ומרכזי ביהדות. ספר בראשית, שהוא הספר הראשון בתנ”ך, עוסק רבות בבסיס המשפחתי. למרות שהתנ”ך עוסק בעיקר ביחסים שבין עם ישראל לקדוש ברוך הוא, ספר בראשית מתמקד במשפחות – סיפורי האבות והאימהות.

לאומיות ומשפחה

היהדות רואה את הבסיס הלאומי דרך המשפחה. לדוגמה:

• בעולם הכללי, הלאומיות היא לעיתים עניין של בחירה אישית. אדם יכול לבחור לאום ולהתאחד עמו.
• ביהדות, הלאומיות נקבעת לפי האם. ילד לאם יהודייה הוא יהודי, בעוד ילד לאב יהודי בלבד אינו יהודי על פי ההלכה. הקשר לאם הוא קשר טבעי ודומיננטי – החל מההיריון, הלידה, וההנקה. האבות נכנסים לתמונה מאוחר יותר, כשהילד מתחיל לדבר וללמוד.

רקע היסטורי

בעבר הרחוק, ייתכן שהלאומיות נקבעה לפי האב. עם זאת, התלמוד והמשנה, שנחתמו במאות ה-2 וה-5 לספירה, קובעים כי הלאומיות נקבעת על פי האם. חוק השבות במדינת ישראל מקנה אזרחות ליהודים, אך יש גם סעיפים המאפשרים לאנשים שאינם יהודים לפי ההלכה, כמו נכדים ליהודים, לקבל אזרחות.

משפחה כבסיס לחגים לאומיים

• פסח: חג לאומי ומשפחתי (סדר פסח).
• חנוכה: חג שמציין ניצחון לאומי, אך המצווה היא להדליק נרות חנוכה בבית, בתוך התא המשפחתי.

בריאה ומשפחה

בפרשת בראשית נאמר:

“פרו ורבו, מלאו את הארץ וכבשוה.” זהו הציווי הראשון לאנושות: להקים משפחות ולשלוט בעולם, בצורה מוסרית ואחראית.

מבנה הבריאה לפי התורה

• בראשית פרק א’: תיאור הדרגתי של הבריאה, מהיום הראשון עד השישי.
• בראשית פרק ב’: האדם במרכז, תחושת הבדידות שלו, ובריאת האישה כעזר כנגדו.

הקמת משפחה ביהדות

לפני מתן תורה

לפני מתן תורה, איש ואישה החליטו להקים משפחה באופן טבעי, ללא מסגרת משפטית.

אחרי מתן תורה

לאחר מתן תורה, ישנה דרך מוסדרת להקמת משפחה. ההלכה מתארת שלושה אופנים לקידושין:

1. כסף – נתינת טבעת (או שווה כסף).
2. שטר – מסמך כתוב ומאושר על ידי עדים.
3. ביאה – יחסי אישות (שאסורים כיום לשם קידושין).

אירוסין ונישואין

• אירוסין (קידושין): התחייבות ראשונית לקשר מחייב.
• נישואין: כניסה לחופה והתחלת החיים המשותפים. כיום, בקהילות רבות, האירוסין והנישואין נעשים יחד תחת החופה, למנוע בעיות משפטיות.

שבע הברכות

מתחת לחופה נערכות שבע ברכות, המייצגות את האיחוד בין בני הזוג ואת תחילת חיי המשפחה. הברכות מבוצעות לאחר קריאת הכתובה, שמפרידה בין שלב האירוסין לשלב הנישואין.

שהן פה שש ברכות שממש מיוחדות לניסויים ולמשפחה.

לפני שש הברכות יש ברכת בורא פרי הגפן, שהיא הברכה הראשונה

על גבעה יש את שש הברכות. בברית מילה, זו דבר. יש ברכת בורא פרי הגפן ואחר כך פרעה חמי, יוחדת לה המילה. פדיון הבן, זו דבר. עוד פעם זה בשביל לכבד את הברכות האחרות.

עכשיו ברכות הנישואים הן מאוד מאוד יפות

הן בעצם די מתמצתות את פרשת בראשית. זה מה שנקרא ברכת חתנים, תראו פה את זה בהלכה ג’. וצריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם הנישואים. עוד פעם, בית החתן היום זה החופה.

ואין שש ברכות ומה עם הברכות האלה?

יש לנו את הברכה הראשונה, כל ברכה מתחילה ב”ברוך אתה ה’ ומלך העולם”. זה מטבע קבוע של ברכות:

1. הברכה הראשונה מדברת על בריאת העולם באופן כללי - “שהכל ברא לכבודו”.
   • הבריאה מעוררת כבוד לאלוהים. כמו שציור יפה מעורר כבוד לצייר.
2. הברכה השנייה - יוצר האדם.
   • האדם, זכר ונקבה, גולת הכותרת של העולם.
3. הברכה השלישית קשורה להפרדה בין זכר ונקבה.
   • “ברוך אתה ה’ שיצר את האדם בצלמו”.
4. הברכה הבאה מתארת את הפרייה והרבייה.
   • קשורה לגאולה וארץ ישראל.
5. הברכה החמישית - שמחת חתן וכלה:
   • “שמח תשמח רעים אהובים כשמחתך בגן עדן מקדם”.
6. הברכה האחרונה מחברת את שמחת החתן והכלה לשמחת גאולת ישראל:
   • “עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים…”.

על החופה

החופה היא יריעה פרוסה על גבי כלונסאות. תחתיה מכניסים חתן וכלה ברבים ומברכים ברכות. ישנה גם אפשרות לנתק קשר ביהדות, אם הוא לא עולה יפה. נושא הכתובה נועד למנוע גירושים מהירים מדי, ולכן מדובר בסכום כסף משמעותי שמובטח לאישה.

תוספות ומנהגים

• הקידושין הם בהסכמת שני הצדדים.
• רבנו גרשום התקין תקנות כמו איסור גירוש אישה בעל כורחה.
• נושא הממזרות ביהדות שונה ממה שמקובל לחשוב - מדובר בילדים שנולדו מקשר אסור הלכתית.

על גירושים וממזרות

• גירושים:
  • מדין תורה, ניתן לגרש אישה ללא הסכמתה, אך רבנו גרשום הוסיף תקנה נגד זה.
  • גירושים מחייבים את הסכמת האישה, למעט מקרים חריגים.

ממזרות

• מה זה ממזר?
  • ילד או ילדה שנולדו מקשר אסור, כמו אישה נשואה שהייתה עם גבר זר או קשרי קרבה פסולים.
  • חשוב לציין: לא מדובר בילדים שנולדו מחוץ לנישואים, כאשר הוריהם יכלו להינשא כהלכה.

מצוות איבום וחליצה

1. איבום יש מצווה של איבום בתורה: אם אדם מת ללא ילדים, אחיו צריך לייבם את האלמנה ולהקים שם לאחיו המנוח. הבן הראשון שייוולד ייקרא על שם האח שמת.
   • היבום נעשה בהסכמה בלבד: גם האח וגם האלמנה צריכים להסכים.
   • אם אין רצון מצד אחד, מתקיימת מצוות חליצה. החליצה מתירה לאלמנה להינשא לכל אדם אחר. פעולה זו דומה לגירושין ויש בה משמעות לשחרור הקשר שנוצר.
2. מעמד החליצה
   • במהלך החליצה, האח חולץ נעלו, ויש טקס מיוחד שבו אומרים פסוקים ומשחררים את הזיקה.
   • על פי התורה, מצוות איבום קודמת למצוות חליצה. אולם, כיום ביהדות אשכנז נהוג להעדיף חליצה על פני איבום מחשש לקיום המצווה שלא לשם שמיים.

כהונה ודיני חיתון

1. מגבלות על כהנים
   • כהן אינו יכול להתחתן עם:
     • גרושה
     • חללה: אישה שנולדה מקשר אסור על פי הלכה.
     • זונה: אישה שהייתה בקשר אישותי עם אדם שלא יכלה להינשא לו לפי ההלכה. לדוגמה: אם אישה יהודייה הייתה בקשר עם גבר לא יהודי, היא אסורה על כהן.
2. השלכות על הדור הבא
   • ילדים שנולדים מקשר אסור של כהן (למשל עם גרושה) מאבדים את מעמד הכהונה שלהם.
   • חלל: בן של כהן שנולד מקשר אסור, אינו נחשב לכהן מבחינת הלכתית.

מקרים מיוחדים בסיום נישואים

1. סרבנות גט קיימים מקרים שבהם אחד מבני הזוג מסרב לתת או לקבל גט, מה שיוצר בעיות הלכתיות:
   • בתי הדין מפעילים סנקציות על סרבני גט, ולעיתים רחוקות אף מכניסים למאסר.
   • במקרים נדירים, כמו בעל צמח, בית הדין עשוי להתיר את האישה ללא גט.
2. מצוות איבום בתקופת התנ”ך
   • דוגמה לכך ניתן לראות בסיפור יהודה ותמר. תמר, כלתו של יהודה, חיכתה לאחיו הצעיר שיילקח לה לאיבום, אך יהודה נמנע מלתת לה אותו. בעקבות כך, נוצרה זיקה בין יהודה ותמר שהובילה להולדת מלכות בית דוד.
3. איבום בעולם המודרני כיום, ברוב קהילות ישראל (בעיקר אשכנזיות) נהוג לבצע רק חליצה. עם זאת, בקהילות מסוימות, בעיקר תימניות, עדיין מקיימים לעיתים מצוות איבום.

נישואין וגיור

• נישואין כהלכה מחייבים ששני בני הזוג יהיו יהודים.
• אם אחד מבני הזוג אינו יהודי, ניתן להינשא רק לאחר גיור. לאחר תהליך הגיור, מתקיימת חתונה על פי ההלכה, כמסורת.

תמצית הדברים

• ממזרות: קשר שנולד מקשרי איסור חמורים, וההשלכות נמשכות לדורות הבאים.
• חליצה: אקט שחרור לאלמנה, במקרים שבהם אין רצון לאיבום.
• כהונה: מגבלות על נישואי כהנים, בעיקר בהקשרים של גירושות וקשרים אסורים.
• נישואין וגיור: הדרישה ההלכתית היא ששני בני הזוג יהיו יהודים.

הערות נוספות

• המקרים ההלכתיים המורכבים בנושאי חיתון, ממזרות, וכהונה משקפים את העומק והמגוון של ההלכה היהודית.
• למרות האתגרים, בתי הדין מתמודדים עם המקרים באופן מעמיק תוך ניסיון להגיע לפתרונות המיטיבים לכל הצדדים.

יחידה 8 - גוף ונפש

מפגש 8

שלום לכולם, היום נעסוק בענייני גוף ונפש, חומר ורוח, תוך התמקדות במשנת הרמב”ם. אם נספיק, נרחיב לנושאים נוספים.

נתחיל מהרמב”ם, ואם לא נספיק נמשיך בשבוע הבא, בעזרת השם.

זה קצת סמלי שאני מדבר איתכם מבית חולים רמב”ם, אז נתחיל ממנו.

שאלות על המטלה

שאלה: אפשר לשאול משהו קודם? תשובה: בוודאי.

שאלה: רק לגבי המטלה שאנחנו צריכים להגיש, אפשר קצת פרטים? מה בדיוק צריך לעשות? תשובה: פשוט ענו על השאלות. כל אחד כותב בצורה עצמאית. מותר לעבוד יחד, אבל הכתיבה חייבת להיות אישית כי יש בדיקה ממוחשבת. חשוב שלא יהיו העתקות. אין צורך בתשובות ארוכות, רק מדויקות.

הרמב”ם - מבט כללי

הרמב”ם, רבי משה בן מימון, היה מגדולי ההוגים ביהדות. הוא חי במאה ה-12 ונפטר בתחילת המאה ה-13. הרמב”ם היה:

• חכם בהלכה ופילוסופיה
• רופא: עסק ברפואה לפרנסתו
• מחבר ספרים:
  • משנה תורה: ספר ההלכה המרכזי שלו, שנחשב לאחד הספרים החשובים ביותר אחרי התלמוד הבבלי.
  • כתבי רפואה: ארבעה כרכים.

גוף ונפש במשנת הרמב”ם

לכל אדם יש גוף, לצד חלקים רוחניים שונים: נפש, רוח, נשמה. בעולם הקבלה:

• נשמה: החלק הגבוה והטהור, מחובר למקור עליון.
• רוח: החלק שמחבר בין הנשמה לגוף.
• נפש: החלק הרוחני שבתוך הגוף.

דוגמה מהמקרא

איסור אכילת דם: נאמר בתורה: “כי הדם הוא הנפש”. הדם מסמל את החיים הפיזיים של האדם, אך מעבר לכך, הרוח והנשמה מייצגים חלקים גבוהים יותר.

דימוי מהקבלה

בזוהר ישנו דימוי של אדם שמנפח שרוכית:

• הנשימה שמנפחת את השרוכית = הנשמה.
• הצינור שמעביר את האוויר = הרוח.
• האוויר שנכנס לשרוכית = הנפש.

מונח זה מכונה בקבלה “נר”ן” – ראשי תיבות של נשמה, רוח ונפש.

שמונה פרקים לרמב”ם

רקע: “שמונה פרקים” הוא הקדמה למסכת אבות, אחת ממסכתות המשנה. מסכת אבות נחשבת ליחידה עתיקה, שהחלה להתגבש בתקופת בית שני, לאחר מרד החשמונאים (167–164 לפנה”ס).

הרמב”ם על נפש האדם

הרמב”ם טוען: “נפש האדם היא אחת, אך פעולותיה רבות ומגוונות.” בעבר, רופאים ופילוסופים חילקו את הנפש לשלושה חלקים:

1. טבעית – קשורה לפעילות הביולוגית של הגוף.
2. חיונית – מייצגת את כוח החיים והרצון.
3. נפשית – קשורה לחשיבה, דמיון, והפן הרוחני.

הרמב”ם מסביר:

• הנפש היא יחידה רוחנית אחת, שאינה מתחלקת לחלקים.
• פעולותיה השונות נובעות מהיבטים שונים של אותה מהות שלמה.
• דברים רוחניים, בניגוד לפיזיים, אינם ניתנים לחלוקה.

הרמב”ם - רעיונות מרכזיים, צורות ותוכן

הרעיון שהציג הרמב”ם בספר ההלכות שלו הוא מרכזי ומעמיק. בספרו משנה תורה - היד החזקה, כתב הרמב”ם בצורה מסודרת ומפורטת על מגוון נושאים, וביניהם הנושאים הפילוסופיים. היד החזקה נקרא כך מפני שיש בו 14 חלקים. החלק הראשון נקרא ספר מדע, שעוסק בעיקר בנושאים פילוסופיים ויסודיים.

מבנה הספר

קבוצות ההלכות

בתוך ספר מדע יש קבוצות של הלכות. הקבוצה הראשונה נקראת הלכות יסודי התורה, שמתארות את הבסיס. זהו השלב לפני שנכנסים לעיסוק בנושאים הלכתיים. הלכות אלה עוסקות בנושאים כמו:

• האמונה
• אמונת האיחוד
• מונוטאיזם
• הלכות תלמוד תורה
• הלכות תשובה

דגש על צורת האדם

הרמב”ם מסביר בפרק ד’ על הלכות תשובה תורה את הרעיון הבא:

הנפש כל בשר היא צורתו שנתן לו האל.

הדעת היא הצורה המיוחדת לאדם השלם, והיא זו שעליה נאמר:

“נעשה אדם בצלמנו כדמותנו”.

הכוונה היא לצורה הרוחנית והמופשטת של האדם, שהיא דומה למלאכים, שהם צורה ללא גולם.

השוואה בין האדם לבעלי חיים

הרמב”ם מדגיש כי צלם האלוהים מתייחס לדעה ולתבונה, ולא לצורה החיצונית או לתפקודים הפיזיים כמו אכילה, שתייה, הולדה, או הרגשה. גם פעולות שנראות דומות בין האדם לבעלי חיים, כמו תזונה, אינן זהות במהותן.

לדוגמה, בשמונה פרקים הרמב”ם כותב:

כוח המזון על דרך משל אשר לאדם איננו כוח המזון אשר לחמור ולסוס.

האדם ניזון דרך הנפש האנושית, ואילו החמור דרך נפשו החמורית.

חמשת חלקי הנפש

הרמב”ם מתאר את חמשת החלקים של נפש האדם, שמפעילים את מערכות החיים:

1. החלק הזן

החלק הזה אחראי לתפקודים הפיזיולוגיים הבסיסיים:

• כוח מושך
• כוח מחזיק
• כוח מעכל
• כוח דוחה מותרות
• כוח מגדל
• כוח מוליד דומה
• כוח מבדיל הליכות

2. החלק המרגיש

החלק המרגיש אחראי לחמשת החושים:

• ראייה
• שמיעה
• טעם
• ריח
• מישוש

3. החלק המדמה

החלק המדמה אחראי לזיכרון ולדמיון. הוא מאפשר לאדם לזכור רישומים חושיים, להרכיב ולפרק אותם. הרמב”ם מציין:

כמו שידמי האדם ספינת ברזל רצה באוויר.

4. החלק המתעורר

החלק הזה מתייחס לרצון ולהשתוקקות. הוא כולל תכונות כמו:

• בקשה ובריחה
• כעס והתרצות
• פחד ואומץ
• אהבה ושנאה

5. החלק השכלי

החלק השכלי הוא הכוח העליון באדם. הוא מאפשר:

• התבוננות
• רכישת חוכמות
• הבחנה בין טוב לרע
• הבחנה בין אמת לשקר

הרמב”ם מתאר גם את ההבדל בין מלאכה לעבודה, ואת חשיבות המלאכה כיצירה שדורשת חשיבה ושכל.

רפואת הנפש

לפי הרמב”ם, רפואת הנפש קשורה לתיקון המידות. אדם בעל מידות טובות הוא בריא בנפשו, ואילו אדם שמידותיו מקולקלות נחשב כחולה בנפשו. דוגמאות:

• אדם ענב = בריא בנפשו
• אדם גאוותן = חולה בנפשו
• אדם כעסן = חולה בנפשו

יחידות 11-10 - פסולי חיתון

מפגש 10

שלום לכולם, מקווה שכולם יוכלו להצטרף. אנחנו היום נעסוק בנושא רחב ומורכב. אני מקווה שנצליח להיכנס אליו ולהבין אותו לעומק. הנושא של הקורס שלנו עוסק בסוגיות חברתיות ואתיות, ובמפגש הזה נדון בסוגיה חשובה הנוגעת לחיתון על פי ההלכה היהודית.

חשוב להבין את הנושא הזה, גם עבור מי שאינו חי לפי ההלכה, מכיוון שבארץ ישראל חוק הנישואים והגירושים מבוסס על החוק הדתי. בארץ אין נישואים אזרחיים, ובינתיים הצעות חוק בנושא זה לא התקבלו מסיבות פוליטיות שונות. נכון להיום, המדינה מנפיקה תעודות נישואים דתיות בלבד.

כלומר, בני זוג בני אותה דת ניגשים למוסד הדתי הרלוונטי. למשל, יהודים נרשמים דרך הרבנות, מוסלמים דרך בתי הדין השרעיים, ונוצרים לפי מוסדות הכנסייה השונים. ישנם מקרים בהם נישואים בין בני דתות שונות מתקבלים, אך לרוב הדבר מותנה בגיור של אחד מבני הזוג.

בישראל החוק מכיר בנישואים אזרחיים שנערכו בחו”ל. כלומר, זוג שמתחתן בנישואים אזרחיים במדינה אחרת ורושם את הנישואים בארץ מקבל את הזכויות המלאות כזוג נשוי. אך בתוך גבולות המדינה, הנישואים המוכרים הם דתיים בלבד.

החשיבות של הנישואים ביהדות

נישואים הם נדבך מרכזי בתפיסה היהודית. בתורה מופיע הפסוק המפורסם: “לא טוב היות האדם לבדו”, שמדגיש את הצורך בזוגיות. הנישואים נתפסים כבסיס לא רק לצמיחה האישית של הפרט, אלא גם להמשכיות הקיום הלאומי. המשפחה היא המסגרת בה מתרחש החינוך לדורות הבאים, ונמסרים הערכים והזהות היהודית.

גם החגים היהודיים קשורים במידה רבה לתא המשפחתי. חג הפסח, לדוגמה, מדגיש את חשיבותה של המשפחה בערב הסדר. חג החנוכה, מציין אירוע לאומי, אך המצווה המרכזית היא הדלקת נרות בבית, כחלק משימור הזיכרון הלאומי.

היהדות היא מיעוט קטן בעולם (כ-0.2% מאוכלוסיית העולם), והמאבק על ההמשכיות הוא מרכזי לאורך כל הדורות.

התמודדות עם סוגיית נישואי תערובת

נישואי תערובת תמיד היו אתגר ליהדות. לאורך ההיסטוריה ניסו להיאבק בתופעה, בעיקר באמצעים חינוכיים, שכן האפשרות לאכוף את האיסור הייתה לרוב מוגבלת.

ביהדות יש דגש חזק על חינוך הדור הצעיר לחשיבות ההמשכיות של הזהות היהודית. בתורה מופיע השם “ישראל” כשם רחב המתייחס לבני יעקב, ואילו השם “יהודי” התפתח בתקופת גלות עשרת השבטים בסוף בית ראשון.

לאורך ההיסטוריה היהודית, החיים בגולה ובמסגרות שלטוניות זרות יצרו מצבים מורכבים, שבהם יהודים היו צריכים להשתלב בחברה הכללית מבלי לאבד את זהותם. הדבר הוביל לעיתים לקשרים בין יהודים לשאינם יהודים, אשר היוו אתגר משמעותי להמשכיות היהודית.

בימינו, הרוב המוחלט של היהודים מחוץ לישראל חיים במדינות חופשיות, שבהן אין כמעט מגבלות על מקומות לימוד, עבודה או מגורים. מצב זה, יחד עם העובדה שהיהודים הם מיעוט קטן, יוצר קושי במציאת בן או בת זוג יהודים, ומוביל לתופעת נישואי תערובת הנפוצה מאוד בקהילות יהודיות מחוץ לישראל.

מצב בישראל

בישראל, המדינה היהודית, אחוזי נישואי התערובת נמוכים יותר באופן יחסי. מערכת החינוך הישראלית מתמקדת בזהות היהודית, דבר שמצמצם את שיעור נישואי התערובת לעומת קהילות יהודיות בתפוצות. עם זאת, התקשורת הגלובלית והאפשרות לטייל בעולם מגבירים את הקשרים עם שאינם יהודים.

הקיום היהודי והמאבק להמשכיות

המאבק להמשכיות היהודית אינו רק ביטחוני, אלא גם תרבותי וחינוכי. הקיום היהודי עמד בפני אתגרים קשים לאורך ההיסטוריה, כולל השואה, שבה הושמד שליש מהעם היהודי. כיום, ההתבוללות היא אחד האתגרים המשמעותיים ביותר להמשכיות הקיום היהודי.

בחינת כשרות הנישואים

כאשר בני זוג באים להירשם לנישואים ברבנות בישראל, הדבר הראשון שנבדק הוא האם שניהם יהודים. נושא זה הוא מרכזי והוא מבוסס על ציווי התורה, שהזהירה מפני נישואי תערובת עוד בתקופת יציאת מצרים וכניסת בני ישראל לארץ כנען.

הזהרות התורה

התורה מזהירה מפני נישואי תערובת בשל החשש מהתבוללות תרבותית ודתית. כאשר בני ישראל נכנסו לארץ כנען, המקום היה מאוכלס בעמים רבים, והתורה מדגישה את החשש מהיטמעות תרבותית העלולה לפגוע בזהות היהודית.

התמיעה התרבותית בנוגע לנישואי תערובת

מוקד הדיון: התמיעה התרבותית

הנושא המרכזי כאן הוא החשש מהתמיעה התרבותית, שהייתה אחד האתגרים הגדולים ביותר שעמדו בפני עם ישראל בעת כניסתו לארץ כנען.

התרבות הכנענית: עוצמה ופיתוי

התרבות הכנענית בארץ הייתה מפותחת מאוד. ממצאים ארכיאולוגיים ומסמכים היסטוריים מלמדים על עוצמתה התרבותית בתקופת ההתנחלות (המאה ה-12 לפני הספירה). בתקופה זו חיו בארץ ישובים כנעניים רבים, ולצידם החלו להתבסס יישובים ישראליים.

האזהרות בתורה

בספר שמות (פרק ל”ד) מופיעות אזהרות מפורשות לעם ישראל:

• “נשמר לך” – קריאה לשמור על זהות נפרדת ולא לכרות ברית עם יושבי הארץ.
• השמדת סממני הפולחן – הציווי להשמיד מזבחות, מצבות ואשרות של הכנענים, כסמל להתנתקות תרבותית ופולחנית.
• איסור השתחוויה לאלוהים אחרים – עבודה זרה נתפסת כבגידה ביחסים שבין עם ישראל לאלוהים, בדומה לבגידה במערכת יחסים זוגית.

איסור נישואין עם בנות כנען

התורה מזהירה מפני נישואי תערובת עם בנות הכנענים:

• “פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלוהיהם” – חשש שהברית תוביל לתמיעה דתית ולחיקוי התרבות הכנענית.
• השפעת בנות הכנענים על הגברים הישראלים – הדגש בתורה הוא על כך שבנות הכנענים יסיטו את בני ישראל מהאמונה והזהות היהודית.

ספר דברים: הנחיות לקראת הכניסה לארץ

בספר דברים, המייצג את נאומי הפרדה של משה לקראת הכניסה לארץ, מופיעה אזהרה מפורשת:

• “ולא תתחתן בם, בתך לא תיתן לבנו ובתו לא תיקח לבנך” – קריאה להורים לשמור על נישואי ילדיהם בתוך העם היהודי.
• “כי יסיר את בנך מאחריי” – אזהרה שהילד שיוולד לנישואי תערובת יוסת מהזהות היהודית ויצטרף לתרבות הזרה.

סוגיית היוחסין והמשמעות ההלכתית

קביעת היהדות לפי האם

בהלכה היהודית, הזהות היהודית נקבעת לפי האם:

• אם האמא יהודייה – הילד יהודי, גם אם האב אינו יהודי.
• אם האמא אינה יהודייה – הילד אינו יהודי, גם אם האב יהודי.

קדושין עם אינה יהודייה

התלמוד במסכת קידושין קובע:

• “אין קדושין תופסים באינה יהודייה” – אם יהודי מנסה לקדש אישה שאינה יהודייה, הקידושין אינם תקפים מבחינה הלכתית.
• הילדים במצב כזה אינם יהודים – הילדים מתייחסים אחרי האם, ואם האם אינה יהודייה, הם אינם נחשבים ליהודים.

המעמד ההלכתי של הילד

כאשר האמא יהודייה והאב אינו יהודי, הילד נחשב יהודי אך אינו פסול. לעומת זאת:

• ממזרות – אם הילד נולד מקשר אסור מבחינה הלכתית, הוא עשוי להיחשב כממזר שאינו רשאי להינשא כהלכה. עם זאת, במקרים של אב שאינו יהודי, הילד אינו נחשב לממזר אלא “פסול”.

הרחבת האיסור מעבר לשבעת עמי כנען

התורה מציינת במיוחד את איסור נישואי תערובת עם שבעת עמי כנען. התלמוד שואל: האם איסור זה חל גם על עמים אחרים? התשובה ההלכתית היא שכן, האיסור חל על כל העמים, לא רק על הכנענים.

“כי יסיר את בנך” – המשמעות התרבותית וההלכתית

הרקע והמשמעות של “כי יסיר את בנך”

הביטוי “כי יסיר את בנך” מתאר את החשש שהתחתנות עם נוכרית תוביל לשינוי התרבותי והדתי של המשפחה. התרבות והזהות היהודית עלולות להתערער בבית שבו האמא הנוכרית מביאה את ערכיה לתוך המרחב המשפחתי. תפיסה זו מחדדת את ההבנה של התורה לגבי תפקיד האמא כמרכזית בעיצוב התרבות והחינוך של הילדים.

מחלוקת בתלמוד: האם לומדים הלכה מתוך טעם התורה?

שיטת רבי שמעון

• רבי שמעון דורש טעם הדקרה: הוא מאמין שצריך להבין את הטעם של הפסוק ולפסוק על פי הנימוק שמופיע בו.
• במקרה זה, טוען רבי שמעון שהבעיה העיקרית בנישואי תערובת היא השפעת התרבות הנוכרית על המשפחה והילדים. לכן, לפי שיטתו, האיסור חל לא רק על הכנענים אלא על כל העמים.

דעת חכמים

• חכמים חולקים על שיטתו של רבי שמעון: הם טוענים שאין לקבוע הלכה מתוך הנימוק של הפסוק, אלא יש להיצמד לכתוב בלבד. לדעתם, האיסור על נישואי תערובת נובע מציווי מפורש שנוגע בעיקר לשבעת עמי כנען.

פרשת “אשת יפת תואר”

• בפרשת “אשת יפת תואר” (דברים כ”א), מתואר מצב שבו אדם לוקח אישה נוכרית שנשבתה במלחמה. התורה מתירה לו לשאת אותה לאישה בתנאים מסוימים, לאחר תהליך של חודש אבל על הוריה. מצב זה מראה שההלכות עשויות לחול גם על עמים מחוץ לשבעת עמי כנען.
• הלימוד מפרשה זו מחזק את ההבנה שהאיסור על נישואי תערובת תקף גם לעמים אחרים.

זהות הילדים בנישואי תערובת

מעמד הילדים לפי ההלכה

• זהות יהודית נקבעת לפי האם: כאשר האם יהודייה, הילדים נחשבים ליהודים. כאשר האם אינה יהודייה, הילדים אינם יהודים, גם אם האב יהודי.
• מעמד הקידושין: קידושין בין יהודי לנוכרית אינם תקפים הלכתית. הילדים שייוולדו מנישואים כאלה אינם מיוחסים אחרי האב.

ההשלכות החברתיות והמעשיות

• אתגרי הזהות בעלייה לארץ: בעקבות העלייה לארץ ממדינות שונות, אנשים שהגיעו עם זהות יהודית (לפי האב) הופתעו לגלות שעל פי ההלכה אינם נחשבים ליהודים.
• דוגמאות אישיות: ישנם סיפורים רבים על אנשים עם שמות משפחה יהודיים מובהקים (כמו “רבינוביץ’”) שבאו להתגייר משום שאמם לא הייתה יהודייה, למרות שראו עצמם כיהודים לכל דבר.

הקשר בין האב, האם והמשכיות ביהדות

תפקיד האב בחינוך ובמסורת

• גיל החינוך: בתלמוד מצוין כי האב מתחיל ללמד את הילד את יסודות היהדות והמסורת מהרגע שבו הילד מסוגל להבין ולתקשר. הפסוקים הראשונים שילמד הם פסוקי “שמע ישראל” ו”תורת משה”.
• הקשר הטבעי עם האם: לעומת זאת, הקשר עם האם מתחיל מיד בלידה ונחשב טבעי וחזק יותר בשלבים הראשונים של החיים.

תפקיד האם בהמשכיות

• דומיננטיות האימהות בספר בראשית: האימהות, כמו שרה, רבקה ולאה, מילאו תפקיד מכריע בהמשכיות העם היהודי. לדוגמה:
  • שרה דאגה לכך שיצחק, בנה, ימשיך את המסורת של אברהם ולא ישמעאל.
  • רבקה פעלה כדי שהברכות יעברו ליעקב ולא לעשיו.
  • לאה תרמה להמשכיות בכך שהייתה אם לשישה משבטי ישראל.
• הקשר הלאומי נקבע לפי האם: הזהות הלאומית היהודית, כלומר האם אדם נחשב יהודי, נקבעת לפי האם ולא האב.

קשר בין הירושה והמשפחה

• יוחסין לפי האב: בתוך העם היהודי, היוחסין והמשפחה נקבעים לפי האב. לדוגמה, בן של כהן ייחשב לכהן ובן של לוי ייחשב ללוי.
• סתירה מעניינת: בעוד שהלאומיות נקבעת לפי האם, ההמשכיות המשפחתית בתוך העם נקבעת דווקא דרך האב.

דוגמאות מהתורה ומחז”ל

• הגר ושרה: סיפורה של הגר ושרה מדגים את המתח בין התפקיד של האמא והפונדקאית. הגר, ששימשה כפונדקאית לשרה, לא קיבלה את תפקידה, מה שגרם לסכסוך קשה ביניהן.
• רות ונעמי: בספר רות, רואים שהשכנות מייחסות את הולדת הילד לנעמי (“בן יולד לנעמי”), אף על פי שרות, שהייתה מואבייה, היא זו שילדה אותו.

חשיבות השמירה על הקיום הלאומי

• השמירה על הזהות היהודית: היהדות שמה דגש רב על שמירה על זהות העם והמשכיותו. הדבר נחשב לעניין קיומי ולכן יש הקפדה רבה על נישואין בתוך העם היהודי.
• אי-התאמה בין חומרת המעשה לעונש: התורה לעיתים אינה יוצרת קשר ישיר בין חומרת המעשה לבין העונש, מה שמדגיש את החשיבות של שמירה על הזהות היהודית ללא קשר למידת העונש.

איסורים מוסריים ומערכת המשפט

• למערכת המשפט יש מגבלות באכיפת איסורים מסוימים. לדוגמה, איסור רכילות ולשון הרע הוא איסור חמור מאוד, אך קשה עד בלתי אפשרי לאכוף אותו. עם זאת, בתורה מדובר על חינוך להימנע מלשון הרע וניסיון ליצור נורמות חברתיות. כיום יש חוקי לשון הרע בארץ, אך הם משתנים בפרשנות ובאכיפה בין שופטים שונים.

• בתורה, אין עונש מפורש ליהודי שנושא אישה שאינה יהודייה, או ליהודייה שמתחתנת עם שאינו יהודי. עם זאת, התורה עוסקת בדרכים חינוכיות למנוע את הדבר הזה. לדוגמה, הסיפור של פנחס מתאר אירוע של קנאות שמביא לתגובה חריגה.

סיפור פנחס

• כאשר בני ישראל היו במדבר, פנחס ראה את זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון, יחד עם כזבי בת צור, אישה מדיינית. פנחס הרג את שניהם מתוך קנאות דתית. זהו אירוע קיצוני שמראה כיצד קנאות דתית יכולה לפעול מחוץ למסגרת המשפטית.

• מדובר באירוע יוצא דופן. לדורות, אין מערכת ענישה ברורה או הוראה הלכתית שמתירה מעשים כאלה. הקנאות של פנחס לא נחשבת להוראה כללית אלא לאירוע חד-פעמי.

דברי הרמב”ם על נישואי תערובת

הרמב”ם, ב”הלכות איסורי ביאה”, מגדיר את חומרת האיסור של נישואים עם נשים נוכריות בצורה חדה:

• “אבון זה אף שאין בו מיטת בית דין, אל יהי קל בעיניך.” למרות שאין עונש מוות על המעשה הזה, הוא נחשב לחטא חמור עם השלכות משמעותיות על הזהות היהודית.

• הבן הבא מן הערב (נשים נוכריות) אינו נחשב יהודי. הבן שבא מאינה יהודייה איננו בנו מבחינת היהדות ואינו שייך לעם ישראל. הפסד זה נחשב לחמור יותר מכל העבירות האחרות בתחום העריות.

קנאות וההלכה

• התלמוד מתאר שהקנאות, כמו זו של פנחס, איננה חלק מהמערכת המשפטית. אם זמרי בן סלוא היה הורג את פנחס תוך כדי מעשה הקנאות, הוא היה פטור מעונש, כיוון שהמעשה של פנחס נעשה מחוץ למסגרת ההלכתית.

• הקנאות מתקבלת רק במקרים קיצוניים ואינה דרך פעולה רצויה במערכת ההלכתית הרגילה.

נישואי תערובת בתקופת עזרה ונחמיה

• בתקופת עליית עזרה מבבל, נישואי תערובת הפכו לבעיה משמעותית. עזרה גילה שאנשים רבים, כולל מהשכבות המובילות, נשואים לנשים נוכריות.

• נחמיה מתאר מצב שבו הילדים שנולדו לנשים נוכריות לא ידעו לדבר עברית. הדבר יצר נתק תרבותי ודתי, והוביל לפעולות נחרצות מצד עזרה ונחמיה להחזיר את הזהות היהודית ולהפריד בין העם היהודי לנשים הנוכריות.

ובניהם חצי מדברים אשדודית, ואינם מדברים עברית אלא יהודית. זה השם של השפה. אז הם מדברים אשדודית ולא יודעים עברית. בקיצור, מנסים לעשות סדר גם בעניין הזה.

ערב עמם, וכללם, ועקם הם אנשים, והם רתמו ועשבו באלוהים. אם תיתנו בנותיכם לבניהם או תישאו מבנותיהם לבניכם, הרי זו מעילה באלוהים.

הרי שלמה, מלך ישראל, לא היה מלך כמוהו, אהוב על אלוהיו ומלך על כל ישראל. עם זאת, גם אותו חטאו אנשים נוכריות. נחמיה משתמש בסיפור הזה כדי להמחיש את החטא הגדול של שלמה. השאלה היא: האם נוכל לעשות את אותה הרעה הגדולה ולמעול באלוהינו על ידי נשיאת נשים נוכריות?

בגידה בתקופת מלאכי

בספר מלאכי, שהיה נביא באותה תקופה, מתואר לראשונה בגידה של גבר. בניגוד לעולם הפטריארכלי שבו המושג אישה בוגדת מופיע הרבה, בתנ”ך כמעט ואין אזכור לגבר בוגד. בעולם הקדום, שבו לגבר הייתה אפשרות לשאת נשים רבות, בגידה כזו כמעט ולא הוזכרה.

מלאכי מתאר בגידה כשלוקחים נשים נוכריות ומחללים בכך את ברית האבות. הוא אף אומר שמי שעושה זאת לא יוכל להיות כהן ולא תהיה לו המשכיות בעם ישראל. רד”ק מפרש את דברי מלאכי ומסביר שאפילו מי שהייתה לו אישה יהודייה, העדיף לפעמים אישה נוכרית עליה. הוא מזכיר שהאבות – אברהם, יצחק ויעקב – שמרו על בריתם ולא חיפשו נשים נוספות על נשותיהם.

שלמה ונשותיו

שלמה, המלך המצליח ביותר של ישראל, נחשב לדמות מורכבת. הוא הביא את ממלכת ישראל לשיאים כלכליים, צבאיים ודיפלומטיים. עם זאת, אחד מהחטאים הגדולים שלו היה נישואיו לנשים נוכריות רבות, כולל בת פרעה, כחלק מיחסי החוץ שלו.

שלמה הקים את בית המקדש הראשון, אך גם בנה בתי פולחן לנשים נוכריות, בהן מואביות, אמוניות, עדומיות, צידוניות וחיתיות. הנשים הללו לא התגיירו, והן הביאו עמן תרבויות זרות לירושלים. לעת זקנתו של שלמה, נשיו הנוכריות הטו את ליבו והוא פנה אחרי אלוהים אחרים.

חז”ל מתארים את נישואיו לבת פרעה כמקור לאסונות שבאו על ישראל. במסכת שבת נאמר שכששלמה נשא את בת פרעה, היא הביאה עמה אלף מיני זמר ומוזיקה כחלק מהפולחן שלה.

הקרע בממלכה

אחרי מות שלמה, בנו רחבעם ירש את הממלכה. עם זאת, עשרת השבטים מרדו בו והקימו את ממלכת ישראל בראשות ירבעם. רחבעם, בעצת יועציו הצעירים, החליט להכביד את עול המיסים במקום להקל עליו, מה שהוביל לקרע. ממלכת ישראל הייתה גדולה וחזקה יותר מממלכת יהודה, אך הייתה פחות דתית.

ירבעם, שהוביל את המרד, נענש על ידי אלוהים. חז”ל מתארים כיצד ירבעם זכה במלכות ישראל משום שהוכיח את שלמה, אך נענש משום שעשה זאת בפומבי.

ההשלכות ההיסטוריות וההלכתיות

חז”ל מתארים את מעשיו של שלמה, במיוחד נישואיו לנשים נוכריות, כסיבה לחורבן בית המקדש הראשון. הם מציינים כי שלמה, שבנה את בית המקדש, גם גרם לסדק הראשון שהוביל לחורבנו.

הרמב”ם מסביר ששלמה ניסה להתאים את מעשיו להלכה, ואולי גייר את נשותיו הנוכריות. זהו דיון מורכב שמקורו במסורות שאינן ברורות עד היום. הרמב”ם מתאר מהלך דומה גם לגבי שמשון, השופט שנשא נשים פלשתיות.

מפגש 11

שלום לכולם, אנחנו ממשיכים את השיעור משבוע שעבר בנושא פסולי חיתון.

קצת תקציר של מה שראינו בשבוע שעבר

• איסור בסיסי בתורה:
  • האיסור עוסק בקשר בין ניסויים בין יהודי לשאינו יהודי.
  • בהקשר לאיסור עבודה זרה, מדובר בקשר בין זוג או בת זוג שאינם יהודים.
• דברי חכמים:
  • הרחיבו את האיסור גם לעמים שאינם עוסקים בעבודה זרה.
  • הסבירו את הבעיה של יוחסין:
    • כאשר יהודי נושא אישה שאינה יהודייה, הילדים מתייחסים אחריה ולכן אינם יהודים.
    • במקרה הפוך, כאשר אינו יהודי נושא יהודייה, הילדים יהודים אך יש חשש שלא יקבלו חינוך יהודי.
• רמת הענישה:
  • רמת הענישה באיסור זה אינה גבוהה.
  • הרמב”ם מציין כי אין כאן מיטת בידין אך יש להחמיר באיסור זה בשל משמעותו הקיומית והלאומית.
• משמעות קיומית ולאומית:
  • נישואי תערובת מאיימים על הקיום היהודי.
  • למרות שהיהדות מכבדת כל אדם, ישנה הקפדה לשמר את הקיום הלאומי.

דוגמאות היסטוריות

• ימי בית שני:
  • תופעה רחבה של נישואי תערובת בתקופת עזרא ונחמיה.
  • עזרא ערך תקסים של גירוש נשים נוכריות, אך לא ברור אם הם עזבו את הקהילה היהודית.
• המשמעות החינוכית:
  • הרב קוק הדגיש את יתרון החכם שעובד פרטנית לעומת נאומים כלליים.
• דוגמאות מבית ראשון:
  • תקופת שלמה המלך:
    • נישואיו לנשים נוכריות כצעד פוליטי.
    • ביקורת קשה במקרא ובדברי חז”ל על הכנסת תרבות זרה.

דיון בגיור לפי הרמב”ם

• מדיניות הגיור:
  • הרמב”ם מסביר שהמניעים של הגר נבדקים לעומק:
    • ממון, שררה, פחד, או נישואין.
  • מודיעים למתגיירים על כובד התורה והמצוות כדי שיפרשו אם אינם רציניים.
• בימי דוד ושלמה:
  • בימי דוד:
    • לא קיבלו גרים בשל פחד ממניעים חיצוניים.
  • בימי שלמה:
    • לא קיבלו גרים רשמיים בשל פריחה כלכלית.
• מצב הגיור בפועל:
  • גרים גוירו בפני הדיותות ולא בפני בית הדין הרשמי.
  • בית הדין הגדול עקב אחרי הגרים כדי לבדוק את כנותם.

ציטוטים חשובים מהרמב”ם

• ציטוט מרכזי:
  • “אבון זה אף על פי שאין בו מיטת בי דין, אלי היא קל בעיניך, ויש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו.”

ואולי הרבנים לא למדו בדיוק את יחסים בין-לאומיים

• המשמעות של הנישואים עם בת פרעה:
  • שלמה ראה זאת כעניין גדול ומשמעותי ביחסים בין-לאומיים.
  • עם זאת, שלמה לא יכול היה לעבור על ההלכה ולהתחתן עם אישה שלא עברה גיור.
  • מה שלמה עשה:
    • ניגש למשרד הפנים, אסף שלושה אנשים, וגייר את בת פרעה ושאר הנשים.
    • הגיור לא נעשה לשם שמיים אלא מטעמים אינטרסנטיים, בעיקר יחסים בין-לאומיים.

גיור בלתי רשמי

• הרמב”ם על הגיור:
  • הגיור הזה לא היה רשמי ומקובל, ולכן במקרא הנשים נחשבו נוכריות.
  • המקרא מתאר את ההתנהגות בפועל:
    • הנשים שמרו על פולחן זר, והדבר בא לידי ביטוי בהקמת מקדשים ובמות לאלוהים זרים בירושלים.
  • עקרונות חשובים לפי הרמב”ם:
    • “הוכח סופם על תחילתם”: התנהגות הנשים העידה שלא תכננו לחיות כיהודיות.
    • למרות שהגיור היה תקף, הוא לא היה צריך להתקיים מלכתחילה.
• הקונפליקט בין דת למדינה:
  • הרמב”ם מדגיש את הקונפליקט החזק בין דרישות המדינה לצורכי יחסים בין-לאומיים לבין דרישות הדת.

פסיקות רבניות ותפיסות היסטוריות

• הרב עוזיאל:
  • דן באקטואליות של נישואי תערובת וגיור.
  • מבסס את דבריו על ספר עזרא, שם תואר טקס גירוש נשים נוכריות.
  • גישתו:
    • העדיף אופציה של גיור, גם במקרים של נישואי תערובת.
    • טען שבימי עזרא הייתה סמכות להפעיל כוח ולגרש נשים נוכריות, אך היום זה בלתי אפשרי.

דוגמאות וסיפורים הלכתיים

• ספר עזרא:
  • “ואתה נכרות ברית אלוקנו להוציא כל הנשים ונולד מהם.”
  • הבעיה ההלכתית של יוחסין:
    • ילדים שנולדו מאישה נוכרית אינם יהודים.
    • הפסוק “כי ישיר את בנך מאחריי” מדגיש את הקשר שבין יוחסין לבין שמירה על זהות יהודית.
• קריאה רב-ממדית בספר עזרא:
  • עזרא לא הציע גיור, ולכן גרש את הנשים והילדים.
  • ייתכן שהגברים היהודים או הנשים עצמן לא רצו גיור.

מושג הממזרות בהלכה

• מהו ממזר:
  • ילד שנולד מקשר אסור בין איש לאישה.
  • נובע ממערכת יחסים שאסורה מהתורה:
    • גילוי עריות, כמו קשרים בתוך המשפחה הקרובה.
    • אישה נשואה שקיימה קשר עם גבר אחר בזמן נישואיה.
• דוגמאות היסטוריות:
  • סיפורי מקרא כמו ראובן ובילתה (פילגש יעקב) ומרד אבשלום, שבו לקח אבשלום את פילגשי אביו.
  • בתורה יש איסור ברור על קשרים מסוימים כדי להגן על קדושת המשפחה.

התובנות של הרב קוק

• ייחודיות ישראל:
  • הרב קוק מדגיש כי היהדות אינה נבנית משלילת האחר, אלא מיסוד חיובי ומוסרי.
  • היא נועדה להשפיע לטובה על העולם כולו, לא דרך שליטה אלא דרך אמונה, מוסר וחינוך.
• תפיסת העולם הגלובלית:
  • גם בעולם שבו עמים אחרים מתקדמים, ליהדות יש מקום להשפיע באופן ייחודי על ערכים מוסריים ודתיים.

יהודה, כן, נכון

• סיפור יהודה ותמר:
  • יהודה לא נתן את בנו שאלה לתמר מחשש שימות, ודבר זה מוביל לאירוע שבו תמר מחפשת להבטיח את זכותה.
  • סיפור תמר ויהודה נחשב לסיפור חיובי במובן ההלכתי, שכן הוא מראה על מאבק להבטחת המשכיות.

מאבק על הירושה של דוד

• אדוניה מול שלמה:
  • אדוניה, בנו של דוד, הכריז על עצמו כמלך בתמיכת יואב בן צרויה ואביתר הכהן.
  • בת שבע ונתן הנביא מזכירים לדוד את הבטחתו ששלמה יירש את המלוכה.
  • דוד מורה למשוח את שלמה למלך במעיין הגיחון, וכך שלמה נהיה מלך עוד בחיי דוד.
• טיפול בשלושה אישים חשובים:
  • אדוניה: ניגש לבת שבע וביקש להינשא לאבישג השונמית, מה ששלמה ראה כחתירה למלוכה, ולכן הורה להוציאו להורג.
  • יואב בן צרויה: אחד התומכים המרכזיים באדוניה.
  • שמעי בן גרא: עוד דמות ששלמה היה צריך להיזהר ממנה.

עניינים הלכתיים: איסור פילגשי האב

• סיפורי מקרא מרכזיים:
  • אדוניה ביקש להינשא לאבישג, פילגשו של דוד, מה שנחשב למרד.
  • איש בושת האשים את אבנר בניסיון לקחת פילגשו של שאול כדי לתבוע את המלוכה.
  • התורה אוסרת על אדם לקחת פילגש אביו בשל המורכבויות הפוליטיות והחברתיות הנלוות.
• מאבקים בתוך בית דוד:
  • אמנון ותמר: סיפור קשה של קשר בין אחים למחצה.
    • אמנון אנס את תמר, ולאחר מכן שנא אותה וזרק אותה.
    • אבשלום, אחיה של תמר, רצח את אמנון כנקמה.
  • אבשלום: מרד נגד דוד ונרצח בידי יואב.
  • בת שבע ודוד:
    • פרשת בת שבע החלה עם חטא של דוד ונגמרה במות ארבעה מבניו, כפי שניבא נתן הנביא.

הנושא של ממזרות

• הגדרת ממזר:
  • ילד שנולד מקשר אסור, כמו גילוי עריות או אישה נשואה שקיימה קשר עם גבר אחר.
  • הרמב”ם בלכות איסורי ביאה:
    • ממזר נולד מכל קשר שבו הקידושין לא חלים.
    • ילדים מקשר בין אישה במחזור או אישה נידה אינם ממזרים, אלא “פגומים” בלבד.
• דוגמאות היסטוריות והלכתיות:
  • ממזרות היא סטטוס שאי אפשר למחוק, אלא במקרים נדירים:
    • לדוגמה, דרך אישה שהייתה שפחה קנענית ושוחררה, מה שהפך את ילדיה ליהודים ולא ממזרים.

כהנים ונישואין

• מגבלות על כהנים:
  • שלוש נשים אסורות לכל כהן: גרושה, זונה, וחללה.
  • כהן גדול נוסף לו איסור להינשא לאלמנה.
  • ילדים שנולדו מגרושה וכהן אינם כהנים ונחשבים חללים.
• הכהונה בתקופת בית המקדש:
  • כהנים שירתו בבית המקדש שבועיים בשנה.
  • פריבילגיות של הכהנים:
    • אכילת חלק מהקרבנות.
    • קבלת תרומות, ביכורים, וחלקי קורבנות.
  • הכהנים עסקו גם בחינוך והיו אנשי רוח.

מושג פצוע דכה וכרות שפכה

• פצוע דכה:
  • גבר עם מום באיברי המין אינו יכול להינשא, אך כיום הדבר נדיר בגלל תיקונים רפואיים.
  • התורה אוסרת סירוס של בני אדם ובעלי חיים, אך יש היתר במקרים מיוחדים, כגון טיפול רפואי או הפחתת בעיות אוכלוסייה.

חשיבות הנישואין ביהדות

• נישואין כבסיס לחיים יהודיים:
  • הנושא מרכזי ביהדות ומגדיר את קדושת המשפחה.
  • התורה נלחמה בתופעות של גילוי עריות ונישואין פסולים שהיו נפוצות בעולם הקדום.

יושר ומוסר בפוליטיקה

מפגש 12

רקע

בעבר היו בארץ ישראל ״ערי מדינה״ (פוליס). מאכל של פוליטיקין - מאכל משובח, כפי שמוביא בתלמוד הבבלי.