רקע והקדמה
המרצה פותח בהסבר על הרלוונטיות האקטואלית של הנושא - ישנם חללים ברצועת עזה ונעדרים ממלחמות קודמות. חילוץ גופות הוא ערך משמעותי מאוד בחברה הישראלית, עם השלכות מוסריות והלכתיות. השאלה המרכזית: עד כמה להתאמץ בחילוץ גופות כשהדבר כרוך בסיכון חיים?
מצוות הקבורה - ניתוח מעמיק
הבעייתיות במקור התורני
המרצה מציין תופעה מעניינת בתורה: דברים מרכזיים בחיי האדם (כמו קבורה) מופיעים דרך מקרי קצה:
“התורה בעיקרון כמערכת חוקית היא עוסקת במקרי קצה. מתוך כדי העיסוק במקרי קצה היא מביאה דבר שהוא בעצם נוגע לכלל בני אדם”
דוגמאות נוספות:
- חיובי בעל לאשתו (שאר, כסות ועונה) - מופיעים בפרשת אמה עברייה
- חובת קבורה - מופיעה בהקשר של מיתות בית דין
ניתוח הפסוקים בדברים
דברים פרק כ”א, פסוק כ”ג
לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.
המרצה מנתח שלושה רכיבים בפסוק:
- “לא תלין נבלתו על העץ” - איסור הלנת המת
- “כי קבור תקברנו” - מצוות עשה לקבור
- “ולא תטמא את אדמתך” - איסור נוסף בארץ ישראל
הנימוק התיאולוגי:
“כי קללת אלוהים תלוי” - המשמעות היא שכל בן אדם… נברא בצלם אלוהים, וברגע שאתה משאיר אותו תלוי, המשמעות היא שזה בושה ובזיון לאלוהים”
הדיון התלמודי - ניתוח שיטתי
תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ”ו, עמוד ב’
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מנין למלין את מתו שעובר עליו בלא תעשה - תלמוד לומר “כי קבור תקברנו” - מכאן למלין את מתו שעובר בלא תעשה. איכא דאמרי, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: רמז לקבורה מן התורה מניין - תלמוד לומר “כי קבור תקברנו” מכאן רמז לקבורה מן התורה… איבעיא להו: קבורה משום בזיונא הוא, או משום כפרה הוא? למאי נפקא מינה? דאמר: לא בעינא דליקברוה לההוא גברא. אי אמרת משום בזיונא הוא - לא כל כמיניה. ואי אמרת משום כפרה הוא - הא אמר לא בעינא כפרה, מאי?
שאלת מקור החיוב
התלמוד מציג ויכוח האם יש ראיה מפורשת מהתורה:
דעה א’: רבי שמעון בר יוחאי - יש חיוב מפורש מהתורה דעה ב’: יש רק “רמז” לקבורה מהתורה
המרצה מסביר את הספק: מכיוון שהפסוק עוסק במיתות בית דין, אולי החיוב מוגבל רק להם?
הוכחות שדוחה התלמוד
התלמוד מנסה להוכיח חובת קבורה מ:
- קבורת הצדיקים (אברהם קובר את שרה)
- הקב”ה קובר את משה
- נבואות על קבורה
אך דוחה כל הוכחה: “אולי זה רק מנהג?”
המרצה מדגיש: “התלמוד מאוד… רוצה הוכחות חד משמעיות. כל הוכחה שהיא לא חד משמעית היא לא הוכחה”
הדיון על טעם המצווה - השלכות מעשיות
המרצה מפרט את המחלוקת:
אם משום ביזיון:
- הביזיון הוא לציבור (“יותר לביזיון לציבור שנשאר”)
- אי אפשר לוותר על זה
- זה פוגע בחברה כולה
אם משום כפרה:
- הכפרה היא אישית למת
- יכול לוותר עליה (“מה אכפת לו לוותר על העניין”)
פסיקת הרמב”ם - הכרעה ומשמעות
החידוש של הרמב”ם
ספר המצוות לרמב”ם, מצוות עשה רל”א
והמצוה הרל”א היא שצונו לקבור הרוגי בית דין ביום שייהרגו והוא אמרו יתעלה “כי קבור תקברנו ביום ההוא”. ולשון ספרי “כי קבור תקברנו” מצות עשה. והוא הדין בשאר המתים. כלומר שייקבר כל מת מישראל ביום מותו.
המרצה מדגיש שהרמב”ם מרחיב את החיוב:
“והוא הדין בשאר המתים… כלומר שיקבר כל מת מישראל ביום מותו”
מושג “מת מצווה”
המשך ספר המצוות שם
ולכן ייקרא המת שאין מי שיתעסק בקבורתו “מת מצוה”, כלומר המת שמצוה על כל אדם לקברו לאמרו יתעלה “קבור תקברנו”.
המרצה מסביר את החשיבות המיוחדת:
“מת מצווה - זה מת שמוטל ואין מי שיתעסק בקבורתו, ולכן הוא נקרא מת מצווה… המת שמצווה על כל אדם לקוברו”
ההכרעה ההלכתית
רמב”ם, הלכות אבל, פרק י”ב, הלכה א’
ההספד כבוד המת הוא… ואם צוה שלא יספדוהו אין סופדין אותו, אבל אם צוה שלא יקבר אין שומעין לו, שהקבורה מצוה שנאמר “כי קבור תקברנו”.
הרמב”ם פוסק שקבורה היא מצד ביזיון, ולכן:
- אין שומעים למי שמבקש שלא יקברוהו
- זוהי חובה מוחלטת שאי אפשר לוותר עליה
דוגמאות היסטוריות - לקחים והשראה
סיפור שאול ובניו - ניתוח מעמיק
המרצה מנתח את המעשה של אנשי יביש גלעד:
הרקע: הפלשתים חיללו את גופות שאול ובניו, תלו אותם על חומת בית שאן
המעשה:
שמואל א’, פרק ל”א, פסוק י”ב
“ויקומו כל איש חיל וילכו כל הלילה ויקחו את גוית שאול ואת גויות בניו מחומת בית שן ויבאו יבשה וישרפו אתם שם”
הסיבות לפי רש”י:
- הכרת הטוב - שאול הציל אותם בתחילת מלכותו
- קרבה משפחתית - קשרי נישואין עם שבט בנימין
רש”י, דברי הימים א’, פרק י’, פסוק י”ב
ולמה מסרו עצמם בסכנה לקחת גופות שאול ובניו… יותר משאר ישראל? לפי שעשה להם שאול טובה שהצילם כשעלה נחש העמוני עליהם…
השאלה ההלכתית: האם היה מותר להם להסתכן?
המרצה מציין: “רש”י כנראה לא חשב ככה… הוא לא מסתייג מהמעשה”
הרוגי ביתר - משמעות לאומית
המרצה מפרט את החשיבות:
- אדריאנוס אסר לקבור מאות אלפי הרוגים
- חלק מדיכוי המרד היה מניעת הקבורה
- כשניתנה רשות - תיקנו ברכה מיוחדת לדורות
תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ”ח, עמוד ב’
“הטוב והמטיב” ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר. דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה “הטוב והמטיב”, הטוב - שלא הסריחו, והמטיב - שניתנו לקבורה.
“תחשבו על הדבר הענק הזה… תקנו שבן אדם שמברך ברכת המזון… מברכים עוד ברכה על מה? על זה שהיו הרוגים שלא הסריחו וניתנו לקבורה”
הפרשנות של המשך חכמה: דיכוי מרד בר כוכבא היה נקודת השפל בהיסטוריה היהודית, אך נקודת האור (שהמתים לא הסריחו) מראה שיש תקווה לעתיד.
ההלכה המעשית - סיכון חיים לחילוץ גופות
העיקרון הבסיסי
הרב זלמן נחמיה גולדברג, המעיין מ”ד
כבוד הבריות איננו דוחה פיקוח נפש… ודאי אין להיכנס למקום סכנה וספק סכנה כדי לקיים מצוות קבורה…
המרצה מדגיש בצורה חד-משמעית:
“כבוד הבריות אינו דוחה פיקוח נפש… ודאי אין להיכנס למקום סכנה וספק סכנה כדי לקיים מצוות קבורה”
החריגים - מתי מותר להסתכן
הרב שלמה גורן, תחומין כ”ב
ישנם שלושה מצבים בהם התירו פוסקי הלכה להסתכן על מנת לחלץ חללים: א. כשיש חשש לפגיעה או לעיכוב במהלך המלחמה… ב. כשמדובר על סיכון מספר קטן של חיילים שימנע סיכון של חיילים רבים יותר במשימת איתור נעדרים להתרת אשה מעגינותה. ג. כשיש חשש לפגיעה מורלית של החיילים הלוחמים…
המרצה מפרט שלושה מצבים:
- פגיעה במהלך המלחמה
- אם אי-פינוי החללים יפגע ביכולת הלחימה
- “כמו שצריכים וחובה להסתכן במלחמה, ככה יש חובה לטפל בחללים”
- מניעת סיכון עתידי גדול יותר
- במיוחד לצורך התרת עגונות
- “אם לא נסכן עכשיו כמה חיילים, אז בעתיד אולי יסתכנו חיילים רבים יותר”
- שיקולים מוראליים
- השפעה על רוח הלחימה
- “אם לא נפנה חללים, הדבר הזה יביא לפגיעה מוראלית”
מחלוקת הפוסקים
הרב אוירבך: התיר להסתכן בגלל השיקול המוראלי הרב גולדברג: אסר להסתכן
בשם הרב שלמה זלמן אויערבך
“הפגיעה המורלית בחיילים שרואים שאם הם יפלו חללים הם ישכבו בצד ואף אחד לא יטפל בהם, הוא גורם חשוב ברוח הלחימה ולכן מהווה פיקוח נפש”
המרצה מעיר על הרב אוירבך:
“הוא לא שירת בצבא ולא חווה את הדברים האלה בפועל, אבל… יש הרבה פעמים תחושה שהוא חי מאוד את ענייני המלחמה והצבא”
קבורה בארץ ישראל - ערכים ומשמעויות
החשיבות המיוחדת
תלמוד בבלי, כתובות, דף קי”א, עמוד א’
כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח.
המרצה מביא מקורות על מעלת קבורה בארץ:
- “הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח”
- יעקב אבינו מבקש במיוחד להיקבר בארץ
- יוסף משביע להעלות את עצמותיו
המחלוקת על העלאת מתים מחו”ל
מדרש תנחומא, פרשת ויחי, סימן ג’
מעשה ברבי ור’ אלעזר שהיו מהלכין… ראו ארון של מת שבא מח”ל להקבר בא”י. אמר ליה רבי לרבי אלעזר: מה הועיל זה שיצאה נשמתו בח”ל ובא להקבר בא”י? אני קורא עליו “ונחלתי שמתם לתועבה” (ירמיה ב’) בחייכם לא עליתם, “ותבאו ותטמאו את הארץ” במיתתכם. א”ל רבי אלעזר: כיון שנקבר בא”י הקדוש ברוך הוא מכפר לו שנאמר “וכפר אדמתו עמו” (דברים לב’).
המרצה מציג מחלוקת עקרונית:
המתנגדים:
- “מי שנשמתו יצאה ברשות אחרת… עליו כתוב: ותבואו ותטמאו את ארצי”
- בחייכם לא עליתם, ובמותכם תטמאו את הארץ?
התומכים:
- יש כפרה בקבורה בארץ ישראל
- זכות להיקבר עם האבות
דוגמה מעשית - מונטיפיורי
המרצה מביא מחלוקת אקטואלית:
הרב עובדיה יוסף: יש מצווה להעלותו להר הזיתים
שו”ת יביע אומר, חלק ז’, יורה דעה, סימן ל”ט
נראה העיקר כמו שכתבנו שמצוה להעלות עצמותיו של השר ורעיתו לקוברו בירושלים בהר הזתים. ושם מנוחתו כבוד.
הרב פיינשטיין:
- אסור לפנות בניגוד לצוואתו
- “אם יפנו את השר ואשתו, יהיו כמבזים את כל רבותינו”
- מדוע דואגים דווקא לו ולא לגדולי עולם אחרים?
שו”ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ג’, סימן קנ”ג
…אסור לפנות את עצמות השר משה מונטיפיורי ועצמות אשתו ז”ל מקברם… הא הוא צוה שיקברוהו דוקא בעירו שבחו”ל אף שידע מארץ ישראל… הרי חזינן שהיה לו טעם גדול ואין לנו הרשות לעבור על צואתו בשום אופן ואסור לפנותם אפילו לקוברם בא”י.
מערת המכפלה - סמליות וזיקה לארץ
השאלה: למה התורה מאריכה?
המרצה שואל: “למה התורה לא הסתפקה בפסוק אחד - אברהם קנה את מערת המכפלה וקבר את שרה?”
התשובות של הפרשנים
אבן עזרא:
- להראות מעלת ארץ ישראל לחיים ולמתים
- ליצור נחלה ראשונה בארץ
אבן עזרא, בראשית, פרק כ”ג, פסוק י”ט
ונזכרה זאת הפרשה להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים. ועוד לקיים דבר ד’ לאברהם להיות לו נחלה.
רמב”ן (חולק):
- להראות את כבודו של אברהם
- “כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות באשר אנחנו חייבים לכבד”
- זה אחד מניסיונות אברהם
רמב”ן, בראשית, פרק כ”ג, פסוק י”ט
ונכתבה זאת הפרשה להודיע חסדי השם עם אברהם… ועוד כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות באשר אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים… ולא ידעתי טעם לדברי רבי אברהם שאומר להודיע מעלת ארץ ישראל…
המשמעות הלאומית
המרצה מסביר:
“גם כשעם ישראל יוצא מארץ ישראל לגלות, אז משאיר פה קברים. הקברים יוצרים זיקה לארץ”
שלושה מקומות שקנינו בכסף מלא:
- מערת המכפלה
- קבר יוסף בשכם
- הר הבית (דוד קנה מארונה היבוסי)
סיכום ומסרים
המרצה מסכם:
- קבורה היא מצווה גדולה עם משמעות לאומית ודתית
- החיים קודמים למתים - אין להסתכן אלא במקרים חריגים
- הערך של קבורה בארץ ישראל ובנחלת אבות הוא עצום
- המאמץ להביא כל חלל לקבר ישראל מבטא ערכים יהודיים עמוקים
דור פסקל“באמת נקווה שכל החללים גם במלחמה הקשה הנוכחית וגם בשאר המלחמות יזכו להגיע לקבר ישראל, ובוודאי שכל החיים - אנחנו ממש מייחלים, מצפים, מתפללים שנזכה לראות גם את כל החיים חוזרים למשפחותיהם בריאים ושלמים”