מבוא: שלוש גישות מוסריות מרכזיות
1. תועלתנות (Utilitarianism) - תיאוריה תוצאתית
עיקרון מרכזי: פעולה מוסרית היא זו המביאה למקסימום תועלת/הנאה ומינימום סבל למספר הגדול ביותר.
התפתחות היסטורית:
- ג’רמי בנטהם (Jeremy Bentham) - אבי התועלתנות המקורית
- ג’ון סטיוארט מיל (John Stuart Mill) - תלמידו של בנטהם, פיתח תועלתנות כלל כתיקון לבעיות
שני סוגים:
- תועלתנות פעולה (Act Utilitarianism): בוחנת תוצאות של פעולה ספציפית אחת
- תועלתנות כלל (Rule Utilitarianism): בוחנת תוצאות אם הפעולה תהפוך לכלל חברתי
תרגיל מחשבתי - דוגמת הטאבלט: מיל מבקש מאיתנו: “תדמיינו שפרופ’ אורלי כמו שריף מנוטינגהם מכריזה בצו על לוח המודעות שמעכשיו כל המרצים יכולים לגנוב טאבלטים מסטודנטים” - מה יהיו התוצאות?
- סטודנטים יעזבו את הפקולטה
- חוסר אמון מוחלט
- קריסת מערכת החינוך
2. דאונטולוגיה (Deontology) - תיאוריה חובתית
עיקרון מרכזי: פעולה מוסרית נקבעת לפי החובה והכוונה, לא לפי התוצאות.
אמנואל קאנט (מאה 18) - הבסיס החילוני:
- חיפש בסיס רציונלי חילוני למוסר ללא הסתמכות על ציוויים דתיים
- השתמש בתבונה אנושית כבסיס לקביעות מוסריות
- פעל בעידן החילון באירופה
הצו הקטגורי של קאנט - שני היבטים:
-
המבחן האוניברסלי: “עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן שיהיה לחוק כללי.”
-
עיקרון האנושות: “האנושיות אשר בך ובכל איש אחר תשמש לך לעולם כתכלית ולעולם לא כאמצעי בלבד.”
השלכות היסטoriות חשובות:
- קאנט היה מהראשונים להתנגד לעבדות על בסיס פילוסופי
- עבד = אמצעי לתכליות של אחרים (הפרת הצו הקטגורי)
- זהו הבסיס הפילוסופי הוותיק לעיקרון האוטונומיה ולחירות
3. אתיקת המידות (Virtue Ethics)
עיקרון מרכזי: מוסריות נקבעת לפי תכונות האופי של הפועל, לא לפי הפעולה או התוצאה.
קרבה לדאונטולוגיה:
- שתי הגישות מתמקדות בסוכן (האדם הפועל) ולא בתוצאות
- שואלות “מי אני?” במקום “מה התוצאה?”
מידות רצויות ברפואה: יושרה, אמינות, חמלה, ענווה (הקשר לאתיקה: מניעת יהירות רפואית), אחריות, מצפוניות, כיבוד הזולת.
טבלת השוואה: שלוש הגישות המוסריות
| קריטריון | תועלתנות | דאונטולוגיה | מידות טובות |
|---|---|---|---|
| מוקד ההערכה | תוצאות הפעולה | הפעולה עצמה וכוונתה | אופי הפועל |
| שאלת מפתח | האם זה מביא למקסימום תועלת? | האם זו חובתי? האם אוכל לרצות שזה יהיה חוק כללי? | האם זה משקף אופי טוב? |
| יתרון מרכזי | גמישות, התחשבות בהקשר | עקביות, כבוד לזכויות | התייחסות לאופי האנושי |
| חיסרון מרכזי | סכנה ל”בור מוסרי” | נוקשות, התעלמות מתוצאות | סובייקטיביות, קושי ביישום |
| זיקה היסטורית | בנטהם → מיל | קאנט (מאה 18) | אריסטו (עתיק) |
ארבעת עקרונות האתיקה הרפואית וזיקתם לתיאוריות
1. הטבה (Beneficence) + 2. אי-הזקה (Non-maleficence)
זיקה לתועלתנות: מתמקדים בתוצאות - מקסום טוב, מזעור נזק.
3. אוטונומיה (Autonomy)
זיקה לדאונטולוגיה: נגזרת ישירות מהצו של קאנט - כל אדם הוא תכלית בפני עצמה. בסיס פילוסופי: התנגדות קאנט לעבדות וחיפוש הבסיס החילוני למוסר.
4. צדק (Justice)
זיקה לדאונטולוגיה: חלוקה הוגנת, שוויון בסיסי בין בני אדם.
ניתוח מקרים רפואיים לפי הגישות
מקרה 1: דילמת הקורונה - הקצאת משאבים
הסיטואציה: צעירים לא מחוסנים תופסים מיטות על חשבון מבוגרים מחוסנים.
ניתוח לפי גישות:
- תועלתנות: להעדיף צעירים (סיכויי החלמה גבוהים = מקסימום תועלת)
- דאונטולוגיה: חובה לטפל בכולם שווה, “אל תשליך פני זקן”
- מידות טובות: רופא בעל חמלה יתקשה עם שני הכיוונים
הכרעה בפועל: שיקול רפואי נטו (סיכויי הישרדות), אך עם מצוקה מוסרית של הצוותים - הם ידעו שזה הכלל המקצועי הנכון אבל חשו חוסר הוגנות.
מקרה 2: ניסויים בקשישים דמנטיים
הסיטואציה: רופאים החתימו קשישים עם דמנציה על ניסויים למטרות קידום אקדמי ויוקרה.
הפרות עקרוניות:
- אוטונומיה: החתמה ללא הבנה = הפרת עיקרון דאונטולוגי
- צדק: ניצול אוכלוסייה פגיעה
- מידות טובות: חוסר יושרה, אמינות ומצפוניות
מקרה 3: דוגמת הטאבלט (תרגיל מחשבתי)
השאלה: האם מותר למרצה לגנוב טאבלט מסטודנט לשיפור ההוראה?
תועלתנות פעולה: אולי כן (תועלת לרבים > נזק ליחיד)
תועלתנות כלל: לא! אם זה יהפוך לכלל (דמיינו את צו השריף מנוטינגהם):
- סטודנטים יעזבו
- חוסר אמון מוחלט
- קריסת המערכת החינוכית
- הרס המטרות הרחבות יותר
דאונטולוגיה: לא! גניבה אינה יכולה להיות חוק כללי - כל יצור תבוני יבין שזה לא ראוי.
הקשרים מורכבים בין הגישות
מיל ניסה לגשר - אבל לא הצליח לחלוטין
תועלתנות כלל מכניסה שיקולים דאונטולוגיים:
- כשמיל אומר “חשבו מה יקרה אם זה יהיה כלל”, הוא בעצם משתמש בלוגיקה דאונטולוגית
- יש הטוענים שמיל “הכניס דאונטולוגיה בדלת האחורית”
- גם תועלתנות כלל לא פותרת לגמרי את הבור המוסרי
מידות טובות וקירבה לדאונטולוגיה
מכנה משותף: שתיהן מתמקדות בסוכן ולא בתוצאה
- דאונטולוגיה שואלת: “מה החובה שלי?”
- מידות טובות שואלות: “איזה אדם אני?”
- שתיהן מתעלמות יחסית מחישובי תוצאות
הבעיה המרכזית: “בורות מוסריים”
כל גישה לבדה יוצרת בעיות
- תועלתנות בלבד = סכנה להצדקת עוולות (“המטרה מקדשת את האמצעים”)
- דאונטולוגיה בלבד = נוקשות, התעלמות מתוצאות קטסטרופליות
- מידות טובות בלבד = סובייקטיביות, קושי בהגדרה (“מה זה חמלה?” - לעזור למישהו למות או לשמור על חייו?)
הקשר ההיסטורי והפילוסופי
התפתחות כרונולוגית
- אריסטו (עתיק) - מידות טובות
- בנטהם (מאות 18-19) - מייסד התועלתנות
- קאנט (מאה 18) - דאונטולוגיה חילונית
- מיל (מאה 19) - תלמיד בנטהם, פיתח תועלתנות כלל
המניע החילוני
קאנט חיפש דרך לקבוע מוסר ללא ציוויים דתיים, באמצעות תבונה אנושית בלבד - זה היה מהפכני לתקופתו.
סיכום מרכזי
המסר המרכזי של השיעור:
-
אתיקה רפואית מחייבת שילוב בין גישות - ארבעת העקרונות (הטבה, אי-הזקה, אוטונומיה, צדק) משקפים את הצורך הזה - חלקם תוצאתיים וחלקם חובתיים.
-
אי אפשר להסתמך על גישה אחת בלבד - כל גישה לבדה יוצרת “בורות מוסריים” מסוכנים.
-
גם הניסיונות לגשר (כמו מיל) לא פותרים הכל - המציאות המוסרית מורכבת יותר מכל תיאוריה בודדת.
-
השילוב מאפשר קבלת החלטות מורכבות - בדיוק כמו שראינו בדילמות הקורונה או בשאלות של ניסויים רפואיים.
-
המוסר הכללי הוא הבסיס לאתיקה הרפואית - לא אפשר להפריד בין השניים, והכרת התיאוריות מעמיקה את ההבנה המקצועית.