להלן סיכום של ההרצאה מיום 1 בינואר 2025.

1. פתיחה: פערים בין “הרצוי” ל“מצוי” בקורס “בריאות האוכלוסייה”

  • הקורס: מתמקד בבריאות האוכלוסייה ורפואה בפריפריה (בעיקר בגליל), ומשלב הרצאות על שונות תרבותית, חברתית, התמודדות עם אוכלוסיות מגוונות (חברה ערבית, אנשים עם מוגבלויות וכו’).
  • שאלה מרכזית: כיצד להתמודד עם פערים קיימים בבריאות — אין “תשובה אחת נכונה”. השאיפה: לעבור מתפיסה של שוויון (Equality) לתפיסה של הוגנות (Equity).

דוגמא: הרצאת פרופ’ ישפון והקשר לשוויון בבריאות

  • עלה נושא “בריאות” כזכות בסיסית וכיצד יש לטפל באוכלוסיות באופן בלתי מופרד (ללא הפרדה מגזרית או חברתית).
  • החומר מקשר ישירות לתפיסה שיש לא רק מערכת בריאות אחת אלא גם מגוון השפעות חברתיות, לוקליות, תרבותיות וכלכליות.

2. מושגים בסיסיים: מה משפיע באמת על בריאות?

  1. הגדרת בריאות (WHO)
    • לא רק היעדר מחלה פיזית, אלא מצב שלם — פיזי, נפשי וחברתי (Well-being).
  2. Social Determinants of Health (הגורמים החברתיים־סביבתיים לבריאות)
    • מערכת הבריאות משפיעה על כ־20% ממצב הבריאות.
    • כ־80% מושפעים ממקום המגורים, השכלה, תעסוקה, מצב סוציו-אקונומי, הרגלי חיים, תזונה, גישה לשירותים, ועוד.
    • “הכתובת שלי (Zip code) חשובה יותר מהמטען הגנטי (Gen code)” בהסבר של תוצאי בריאות.
  3. Precision Medicine (רפואה מדויקת) vs. Personalized Medicine (רפואה מותאמת אישית)
    • רפואה מדויקת: התאמת טיפול לפי מאפיינים גנטיים־ביולוגיים.
    • רפואה מותאמת אישית: התייחסות רחבה יותר גם לתנאי חיים, גורמים אפיגנטיים, צרכים חברתיים ועוד.
    • בפועל: למערכת הבריאות חסרים כלים להתמודד עם 80% הגורמים החברתיים (תזונה, עוני, דיור וכו’). הרופאים לרוב לא “עובדים סוציאליים”.

3. פערים בבריאות (Health Inequities) והמחיר שלהם

  1. הגדרת פער (Disparity)
    • הבדל מדיד בין שתי אוכלוסיות או קבוצות מבחינת מצב בריאותי (Health) או מבחינת גישה לטיפול (Health Care).
    • הדגש: פערים אינם גזירת גורל, ניתן לצמצמם ע”י פעולות ממוקדות.
  2. עלות כלכלית של פערים
    • בארה”ב (נתונים לפני הקורונה): 93 מיליארד דולר בשנה על “טיפול מיותר” (Avoidable).
    • בישראל: אובדן של כ־7% מהתמ”ג כתוצאה מפערי בריאות.
    • ברמה האישית/משפחתית: תחלואה פוגעת בתעסוקה ובהכנסה; ברמה הלאומית/רשויות: מעמסה על התקציב הציבורי.
  3. הבדל בין מתן “אותו הדבר לכולם” (Equality) לבין התאמה לצרכים (Equity)
    • דוגמה ויזואלית: אנשים שעומדים מאחורי גדר; אם כל אחד מקבל “ארגז” באותו גובה, ייתכן שיש מי שעדיין לא רואה דבר.
    • ברפואה: סטנדרטיזציה (Protocol אחיד) עוזרת לשפר מדדים כוללים אך לא תמיד מצמצמת פערים בין קבוצות.

דוגמאות:

  • תמותה מסרטן הריאה (ארה”ב, 1990–2005):
    • שיפור גדול יותר באוכלוסייה הלבנה, שיפור קטן יותר אצל אפרו-אמריקאים — הפער נשאר יציב או גדל יחסית.
  • מדדי איכות כללית בקופות (ישראל):
    • שיפור ממוצע לא מלמד בהכרח על צמצום פערים. לעיתים קבוצות חזקות משפרות עוד יותר, בעוד הקבוצות החלשות מדשדשות.

4. דוגמה ישראלית: קופת חולים כללית וצמצום פערים במרפאות מוחלשות

  • הקופה סימנה כ־55 מרפאות “בטיפול נמוך” (Scoring כולל של חיסונים, בדיקות סקר, איזון יתר לחץ דם, איזון סוכרת וכו’).
  • יעד: לצמצם את הפער מול הממוצע הארצי תוך 3 שנים.
  • תוצאות: הצליחו להפחית כ־60% מהפער בסט המדדים המשולב; אך השונות בין המחוזות גדולה.
  • מה עשו בפועל:
    1. התמקדו בפרוצדורות קלות לביצוע (ממוגרפיה, בדיקות צואה לדם סמוי) ובמדדי איזון סוכרת שהעניקו משקל גבוה בפרמטרים.
    2. בנוסף, השקיעו ב”ג’נרל” — שינוי תרבות ארגונית ועבודת צוות (רופא, אחות, רוקח קליני) ותיעוד עקבי של התקדמות.

5. דוגמה מארצות הברית: University of Chicago Medical Center

  1. השאיפה: להקים ארגון “תרבותי” (Culturally Competent) שבאמת יטפל בכל המטופלים בשוויוניות.
  2. הבעיה:
    • השקעה עצומה של שעות הכשרה (כ־17,000 שעות בשנה) לצוותים אדמיניסטרטיביים בעיקר, אך ללא הטמעה של כלים פרקטיים לצוותים הקליניים.
    • הגדרת יעדים כלליים (“צמצום פערים”) בלי מהלך ארגוני ברור (איך מתרגמים את זה למעקב על איזון סוכרת, איזון לחץ דם, שעורי כניסה למיון?).
    • ברקע: מערכת בריאות פרטית, בתי חולים מקבלים/מאבדים תשלומים ממדיקר ומדקאייד בהתאם לעמידה בסטנדרטים, ומשקיעים זמן על עמידה ביעדים במקום לטפל בשורש (Social Determinants).

6. טלרפואה (Telemedicine) – הזדמנות או סיכון להרחבת פערים?

  1. הקורונה דחפה לצמיחה בשירותי רפואה מרחוק (שיחות וידאו/טלפון, אפליקציות).
  2. הבטחה: נגישות למומחים בפריפריה, חיסכון בנסיעות, עלייה בזמינות.
  3. מציאות מורכבת:
    • חוסר אוריינות דיגיטלית, אי־זמינות של אינטרנט מהיר.
    • הגבלות שפה (למשל אפליקציות קופות חולים זמינות בעיקר בעברית).
    • חוסר אמון או חששות (מטופלים מבוגרים מעדיפים “שיראו אותי בעיניים”).
    • נתונים שהראו שביישובים כמו צפת או אום אל-פחם כמעט ולא היה גידול בשימוש בטלרפואה לעומת יישובים מבוססים.

7. סוכרת והשמנה בגליל: “מקרה בוחן” לפערי בריאות בישראל

  1. מגיפת הסוכרת והשמנה בעולם
    • עד 2040, ברחבי העולם: גידול מאסיבי.
    • אזור המזרח התיכון וצפון אפריקה – בסיכון גבוה להתפשטות המחלות המטבוליות.
    • בישראל: מאות אלפי חולי סוכרת, 1.5 מיליון במצב של טרום-סוכרת, ותחזית של 38% מהאוכלוסייה הבוגרת עם השמנה/עודף משקל משמעותי.
  2. בגליל
    • שיעורי תחלואה גבוהים מהממוצע בארץ.
    • 15% מהחולים אינם מאוזנים (לעומת ~10% ארצי).
    • ל־15% האלה סיכון מוגבר לסיבוכי סוכרת: קטיעות גפיים, אי ספיקת כליות (עד כדי דיאליזה), פגיעה ראייתית, ועוד.
    • התמותה בסוכרת באזור הגליל לא יורדת כמו במרכז הארץ; הפער נשאר ואף גדל.
  3. הקשר למעמד סוציו-אקונומי
    • ככל שהמדד הסוציו-אקונומי של היישוב נמוך יותר, כך עולה שיעור הסוכרת.
    • בחברה הערבית, בעיקר ביישובים בדירוג נמוך (דוגמת חלק מיישובי הגליל), נצפית תחלואה גבוהה מאוד.
    • דוגמה: צפת מדורגת בדרגה 2 (נמוכה), בה אחוז חולי סוכרת והשמנה בולט.

8. פרויקט “ספרת הסוכרת בגליל” (מיזם הפקולטה לרפואה)

  1. רקע
    • יוזמה רב-שנתית, בהובלת חוקרים מהפקולטה לרפואה בצפת, בשיתוף קופות חולים, בתי חולים, משרד הבריאות ורשויות מקומיות.
    • המטרה: לצמצם פערי בריאות דרך התמקדות בבעיית הסוכרת/השמנה, כמודל למחלות כרוניות.
  2. עיקרון הפעולה
    • שינוי בחשיבה: לחבר את מערכת הבריאות (קופות, בתי חולים) עם הרשות המקומית וגורמי קהילה (למשל מנהיגי דת, בתי ספר).
    • מספקים נתונים (Data) לגבי מוקדי תחלואה בשכונות, גילאים, שיעור מבוטחים לא מאוזנים וכו’, באופן שמאושר רגולטורית (ללא פגיעה בפרטיות) — כדי שהרשות תדע היכן לפעול.
    • מסייעים לגורמים הרפואיים לפתוח מרפאות סוכרת/השמנה מותאמות, לבצע “ניידות” (One-Stop-Shop), לזהות מוקדם טרום-סוכרת, ולעשות מניעה.
  3. דוגמאות התערבות
    • זיהוי מוקדם בטרום-סוכרת: פיילוט איתור מטופלים בקופות והצעת ליווי. צמצם כמעט בחצי את שיעור המעבר לסוכרת בפועל.
    • הכשרת רופאי משפחה (ולא רק אנדוקרינולוגים) לטפל בהשמנה וסוכרת; מתן כלים לגבי תרופות חדשות (GLP-1 Agonists, SGLT2 Inhibitors).
    • ניידת “One-Stop-Shop”: מגיעה לשכונות, מעניקה באותו ביקור בדיקות עיניים, כף רגל סוכרתית, בדיקות מעבדה, הדרכה תזונתית ועוד. חוסכת התרוצצות, מעלה שיעורי ביצוע בדיקות.
    • הסברה בשיתוף מנהיגים דתיים (אימאמים, רבנים): קורסי הדרכה ייעודיים כדי שיעבירו מסרים חיוביים על בדיקות, תזונה בריאה, חשיבות איזון התרופות וכדומה.
    • עבודה עם הרשויות: שיפור תשתיות לפעילות גופנית (שבילי הליכה, גינות), ייעול המרחב הציבורי, עידוד תוכניות לבתי ספר (תוספת שעות ספורט, הסברה תזונתית).
  4. הערך הכלכלי לרשות המקומית
    • פיתוח מודלים להראות לראשי ערים כמה כסף הרשות “מאבדת” על שירותי רווחה, הנחות בארנונה עקב נכות, ירידה בפריון כלכלי — כשהתחלואה כרונית גבוהה.
    • התובנה הזאת עוזרת לרתום את הרשות לפרויקטים: מניעה ואיזון מחלות = חיסכון בטווח הארוך.

9. סיכום: שינוי ארגוני עמוק — “להחליף את הגדר” ולא רק לשים עוד ארגז

  • מעבר משוויון להוגנות: חשוב “לתפור” פתרונות לפי צרכי הקהילה (תרבות, מצב כלכלי, סביבת מגורים).
  • חשיבות שיתוף הפעולה: משרדי ממשלה (בריאות, חינוך, רווחה), קופות חולים, רשויות מקומיות, ארגוני חברה אזרחית, מנהיגי דת והקהילה עצמה.
  • מודעות + שינוי מבני: מודעות לבדה לא מספיקה; חייבים גם לבנות מערך פיזי של מתקנים, ניידות, מסגרות טיפול מקומיות ושינויים ארגוניים (כגון הרחבת צוותים, שימוש בנתונים באופן שיטתי).
  • מעקב מדדים ורצף טיפול: חיוניים כדי לבדוק האם ההתערבויות באמת מצמצמות פערים או רק משפרות ממוצעים.
  • חשיבות הגליל כמקרה בוחן: אזור עם ריבוי מגזרים ויישובים בדירוג סוציו-אקונומי נמוך; הצלחות כאן עשויות לשמש דגם לאזורים אחרים.

מושגים וביטויים שעלולים להופיע בבחינה

  • Social Determinants of Health (SDH), Precision Medicine vs. Personalized Medicine, הבדל בין Equality ל-Equity
  • מדדי איכות (למשל איזון סוכרת, שיעור בדיקות ממוגרפיה/דם סמוי/לחץ דם)
  • התערבות רב-מערכתית (Multi-sectoral Intervention)
  • תהליך שינוי ארגוני (Organizational Change) – חסמים, צוותי משימה, תרבות ארגונית.
  • ניידת רפואה מונעת (“One-Stop-Shop”)
  • פער לעומת חוסר הוגנות (Disparity vs. Inequity)
  • מושגי תעסוקה ומעמד סוציו-אקונומי – כיצד משפיעים על נטל התחלואה ברשות המקומית.
  • אוריינות דיגיטלית ואוריינות בריאות (Health Literacy / Digital Literacy) – בהקשר טלרפואה.

נקודת סיום – לקראת הבחינה והפרקטיקה

  1. הבנה רב־תחומית: הפערים בבריאות נוגעים לכל גורם — רופא, אחות, רוקח, מנהל רשות, מורה, אימאם או רב.
  2. דו-כיווניות: גם אם מערכת הבריאות “תתעלה על עצמה”, עליה לרתום את השחקנים בשטח (רשויות, קהילה). ללא שיתוף פעולה, השינוי לא יחזיק.
  3. רלוונטיות אישית: כסטודנטים לרפואה או למקצועות בריאות אחרים, חשוב להבין שלעתים בידי הצוות הקליני כלים מוגבלים להתמודד עם גורמים חברתיים. יש לשתף פעולה עם גורמים חברתיים, עירוניים וסביבתיים.

לסיכום, ההרצאה מבהירה שפערי בריאות הם תוצאה של שילוב בין גורמים ביולוגיים וחברתיים־כלכליים. ההתמקדות בגליל ובסוכרת היא דוגמה הממחישה כיצד פתרונות טכניים (תרופות, פרוטוקולים) לא מספיקים ללא גישה מערכתית־קהילתית רחבה.