שיעור 2 אמנות וחשיבה ויזואלית ברפואה

רקע ומטרות

השיעור הועבר על ידי גל, מומחית בפילוסופיה ואמנות וספרות עברית, המשמשת כמנהלת המכון לאמנויות בתל חי ומרצה בחוגים לחינוך ולימודים רב-תחומיים. הקורס מתמקד בפיתוח אסטרטגיות של חשיבה ויזואלית, שיפור מיומנויות ראייה והתבוננות, ושימוש באמנות ככלי לפיתוח יכולות אבחון קליני.

חשוב לציין שקורס זה מועבר בפקולטות רבות לרפואה כקורס חובה, תחת שיטה בשם VTS (Visual Thinking Strategies). מחקרים הראו שסטודנטים שמשתתפים בקורס זה משפרים משמעותית את מיומנויות ההתבוננות שלהם, מה שמשפיע ישירות על יכולות האבחון הקליני שלהם בעתיד.

המוח ואופני חשיבה שונים

אחד הנושאים המרכזיים בשיעור היה ההבחנה בין סוגי חשיבה שונים. מאמר פורץ דרך משנת 1968, שזכה בפרס נובל, זיהה שני אזורי חשיבה עיקריים במוח:

1. המוח השמאלי מתמחה בחשיבה ורבלית, אנליטית וסדרתית. הוא עובד באופן ליניארי וטקסטואלי - בדיוק כפי שאנו מאומנים לחשוב במערכת החינוך המסורתית.

2. לעומתו, המוח הימני מתמחה בחשיבה ויזואלית ומרחבית. הוא מסוגל לקלוט ולעבד מידע מרובה בו-זמנית ולראות את התמונה הכוללת.

כרופאים, אנחנו נדרשים לאזן בין שני סוגי החשיבה האלה. היכולת לנתח באופן לוגי ומסודר היא קריטית, אך ללא יכולת התבוננות מפותחת, עלולים להחמיץ רמזים חזותיים חשובים שיכולים להוביל לאבחנה מדויקת.

ההבדל המהותי בין ראייה לידע

עיקרון מרכזי בשיעור היה ההבחנה בין “מה אני רואה” לבין “מה אני יודע”. המרצה הדגישה שוב ושוב:

“אני לא רוצה שתחשבו על מה אתם יודעים, אני רוצה שתתמקדו במה אתם רואים.”

הידע הקודם שלנו, על אף היותו חיוני, יכול לעיתים להכשיל אותנו בהתבוננות. אנחנו נוטים לראות מה שאנחנו מצפים לראות, ולא בהכרח את מה שנמצא מולנו באמת. זוהי נקודה קריטית ברפואה, שבה אבחון מוקדם עשוי להשפיע על כל תהליך הטיפול.

דוגמאות שהועלו בשיעור

כדי להמחיש את הרעיונות האלה, המרצה השתמשה במספר דוגמאות מעולם האמנות:

• תפוח וייצוגו בצילום - דיון על ההבדל בין האובייקט עצמו לבין הייצוג שלו. זה הדגיש את הצורך להיות מודעים לאופן שבו אנו מפרשים מידע ויזואלי.

• “זו לא מקטרת” של מגריט - יצירה שמדגישה את הפער בין הדימוי המצויר לדבר האמיתי. כרופאים, עלינו להיות מודעים לפער שבין הסימפטומים המתוארים או הנראים לבין המחלה עצמה.

  

• הבניין של ג’ורג’יה אוקיף - מציג אובייקט מוכר מזווית חדשה, מה שמאלץ אותנו לראות אותו באופן שונה. באותו אופן, לעיתים עלינו להסתכל על מקרים רפואיים מזוויות לא שגרתיות כדי להגיע לאבחנה הנכונה.

• הנעליים של ואן גוך - מדגימות כיצד חפצים יכולים לספר סיפור שלם. המרצה הציגה פרשנויות שונות לאותה יצירה, בהתאם לרקע התרבותי והאישי של הצופה, בדיוק כפי שמטופלים שונים עשויים להציג את אותם סימפטומים באופנים שונים.

  

• ציורי ישו לאורך ההיסטוריה - הראו כיצד אותה דמות השתנתה מתקופת ימי הביניים (כדמות מנצחת) לרנסנס (כדמות קורבנית). זה המחיש כיצד הרקע התרבותי וההיסטורי שלנו משפיע על הפרשנות שלנו.

• “הסעודה האחרונה” ופרשנויות עכשוויות - כולל הצילום של אדינס המציג חיילים ישראלים כאלוזיה לסעודה האחרונה. דוגמה זו הדגימה כיצד דימויים קלאסיים ממשיכים להשפיע על התפיסה החזותית שלנו.

אסטרטגיות התבוננות

המרצה הציגה את שיטת ה-VTS (Visual Thinking Strategies) שפותחה במוזיאון המומה בניו יורק. זוהי שיטה של דיון מונחה לא שיפוטי ביצירות אמנות, שמתמקדת בפרשנות אישית ולא בשינון עובדות. העקרונות של השיטה כוללים:

• התבוננות ללא התבססות על ידע קודם
• דיון דמוקרטי ושיתופי
• פתיחות לפרשנויות שונות
• מתן מקום לכל קול בדיון

בצד זאת, הוצגו מספר טכניקות התבוננות מעשיות:

1. התבוננות בחלל הנגטיבי - להתמקד במה שאין כדי לראות טוב יותר את מה שיש. ברפואה, זה יכול להתבטא בשימת לב לסימפטומים שאינם קיימים, מה שעשוי להיות משמעותי באותה מידה כמו הסימפטומים הקיימים.

2. תשומת לב לפרופורציות - יחסי גדלים ומשמעותם. במסגרת הבדיקה הקלינית, שינויים בפרופורציות או גודל יכולים להצביע על מצבים רפואיים שונים.

3. התמקדות בפרטים קטנים - להבחין בפרטים שעשויים להיות משמעותיים. פרטים קטנים בבדיקה פיזיקלית יכולים להוביל לאבחנה מדויקת.

4. שינוי זווית ראייה - לראות דברים מפרספקטיבה שונה. לעיתים, בחינת המקרה מזווית אחרת יכולה לגלות אבחנות שלא נראו קודם.

5. הטלת ספק - לבקר את מה שאתה רואה ולא לקבל הכל כפשוטו. חשיבה ביקורתית היא מיומנות חיונית בתהליך האבחון.

יישומים קליניים

הקשר בין מיומנויות התבוננות באמנות ואבחון קליני הוא ישיר ומשמעותי. המרצה הדגישה כיצד יכולות אלה משפרות:

• אבחון קליני: שיפור יכולת זיהוי פרטים חשובים בבדיקות ויזואליות, כמו בדיקות עור, צילומי רנטגן, או תוצאות מעבדה.

• קשר עם מטופלים: שימת לב לפרטים קטנים על המטופל יכולה לספק מידע קריטי. המרצה הדגישה: “כשתיכנסו לחדר שיושב בו מטופל… תשימו לב מה קורה בחדר… איזה סמיכה… מה נמצא ליד הקונסולה שלו… איך נראה התיק שלו…” כל אלה יכולים לספק רמזים על אורח החיים, הרגלים, או מצב נפשי שעשויים להיות קשורים למצבו הרפואי.

• הבנת הקונטקסט: הבנה טובה יותר של ההקשר החברתי, הכלכלי והתרבותי של המטופל מעבר לסימפטומים המדווחים.

הטיות קוגניטיביות והשפעתן

חלק חשוב מהשיעור עסק בהטיות קוגניטיביות שמשפיעות על האופן שבו אנו מתבוננים ומפרשים:

• הטיית היקבעות: נטייה להסתמך על רושם ראשוני ללא עדכון למרות מידע חדש. ברפואה, זה יכול להוביל להתעקשות על אבחנה ראשונית גם כשמופיעים סימנים המצביעים על כיוון אחר.

• הטיות של ציפייה קודמת: יצירת סטריאוטיפים שמשפיעים על קבלת החלטות. למשל, הנחה שכאבי חזה בקרב נשים פחות סביר שינבעו מבעיות לב, למרות שזה לא בהכרח נכון.

• אפקט מסגור: הדרך בה מוצג מידע משפיעה על הפרשנות. האופן שבו מטופל מתאר את התסמינים שלו יכול להשפיע על הכיוון האבחוני.

• אפקט העיגון והתאמה: כאשר פריט מידע בסביבה מעלה את היתרון של אחת החלופות. למשל, אם ראינו לאחרונה מספר מקרים של מחלה מסוימת, אנו עלולים לנטות לאבחן אותה גם במקרים דומים אך שונים.

המלצות לפיתוח מיומנויות התבוננות

המרצה סיפקה מספר המלצות מעשיות לפיתוח יכולות ההתבוננות:

1. תרגול קבוע - ביקור במוזיאונים, התבוננות ביצירות אמנות, ואפילו תרגול של “ראייה מעמיקה” בחיי היומיום.

2. חשיבה מטא-קוגניטיבית - להיות מודעים לתהליכי החשיבה שלנו עצמנו. לשאול את עצמנו “למה אני חושב ככה? מה הוביל אותי למסקנה הזו?”

3. עבודה משותפת - דיון פתוח עם עמיתים יכול לחשוף נקודות מבט שלא חשבנו עליהן.

4. הכרה בהטיות - להיות מודעים להטיות הקוגניטיביות שלנו ולנסות לפעול באופן שיפחית את השפעתן.

5. פתיחות לפרשנויות שונות - להימנע מלהיצמד לפרשנות אחת ולהיות פתוחים לאפשרויות אחרות.

סיכום ונקודות מפתח למבחן

יכולות התבוננות והבחנה ויזואלית הן קריטיות לעבודה רפואית. השיעור הדגיש את חשיבות ההבדל בין ראייה לידע, ואת היכולת לפתח מודעות להטיות הקוגניטיביות שלנו. הטכניקות השונות שנלמדו מאפשרות לנו לפתח מבט מעמיק יותר, שיכול להוביל לאבחון מדויק יותר ולקשר טוב יותר עם מטופלים.

לקראת המבחן הסופי, חשוב להבין את ההבדל המהותי בין ראייה וידע, להכיר את טכניקות ההתבוננות השונות, ולהיות מסוגלים להסביר כיצד מיומנויות התבוננות באמנות מתורגמות ליתרונות קליניים. כדאי גם לחשוב על דוגמאות מעשיות מהקליניקה שבהן יכולות התבוננות מפותחות היו עשויות לשנות את תוצאות הטיפול.