המטלה הבאה הוגשה בקורס ״היבטים הלכתיים ומוסריים במדעי החיים״ באוניברסיטת בר אילן, בסמסטר א׳ תשפ״ה. העבודה זכתה לציון של 85, תחת ההערה כי הנושא שנבחר רחוק מנושאי הקורס, וכי היה נכון להראות קשר ברור יותר לקורס. היא מובאת כאן כדוגמה בלבד ולמתעניינים. אין לראות בה ייעוץ מכל סוג. כרגיל - נבקש שלא להעתיק.

האם ניתן להקיש את מאגדת הגולם בהלכה היהודית על סוגיות בבינה מלאכותית?

בקורס ״היבטים הלכתיים ומוסריים במדעי החיים״ נחשפנו לנושא הבינה המלאכותית על קצה המזלג במסגרת ההרצאה מסכמת. כפי שהוצג, הנושא המתפתח בקצב מסחרר מעלה שאלות מורכבות מהיבטי מדע, אתיקה והלכה. למשל, מה מעמד הבינה המלאכותית לצורך טיפול רפואי, תיעדוף חולים או קביעת מוות, או בכלל - מה מעמדה של הבינה המלאכותית כ״בינה״ במובן ההלכתי של חיים.

בחרתי להעמיק בנושא לאור רקע אישי בעולמות מדעי המחשב, ומתוך עניין לבחון אותו מנקודת מבט יהודית-הלכתית. השאלה שבחרתי להתעמק בה היא שאלה מקדמית ביסודה: האם ניתן להקיש את מאגדת הגולם בהלכה היהודית על בינה מלאכותית, ולנסות להציע כיוונים לשאלת ההמשך המתבקשת, שהיא מה ניתן להקיש, אם בכלל.

לצורך המטלה התעמקתי בכתביו של פרופ׳ צחי וייס, שפירסם מחקרים מקיפים בנושא אגדת הגולם והקשרה התרבותי-היסטורי, כמו גם בכתביו של פרופ׳ שלומי מועלם העוסקים בתפיסות מיסטיות ומאגיות ביהדות, וכן בקריאה ישירה ובלתי אמצעית בספרות הקבלה היהודית. העבודה לא תציג תשובה הלכתית סופית לשאלה, אלא נקודת מבט יצירתית ומחשבתית על הנושא, שאולי תוכל לשמש למחקרים נוספים בעתיד.

תחילה יסוכמו מספר גרסאות לאגדת הגולם על בסיס המקורות ההיסטוריים. לאחר מכן יוצג דיון מעמיק בנוגע לספר יצירה ותפקידו המרכזי במסורת יצירת הגולם, ולבסוף תוצג עמדתי האישית בנושא הקשר בין הגולם לבינה מלאכותית. כפי שאציג, אני מאמין כי ניתן למצוא דמיון מהותי בין התיאור שמובא ביחס ל״הלכות יצירה״ בהקשר של יצירת ״חיים״, לבין יצירת ״בינה מלאכותית״ בהקשרים של מדע מודרני.

מושג הגולם במקורות היהודיים

המילה ״גולם״ מופיעה בתנ״ך בספר תהילים (פרק קל״ט, פסוק ט״ז), ככל הנראה במשמעות של חומר גולמי או צורה ראשונית:

גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא [ולו] אחד בהם

ניתן להבין כי חז״ל השתמשו במילה בהקשר דומה מתוך קטע בתלמוד שעסק בבריאת האדם:

רבי תנחומא בשם רבי בנייה ורבי ברכיה בשם ר”א אמר: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון גולם בראו, והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב: (תהלים קלט) גלמי ראו עיניך וגו’

הקטע מלמד על תפיסת המושג ״גולם״ לא רק כחומר גולמי, אלא לעניות דעתי, גם כמעין ״אב-טיפוס״ מוקדם של האדם – גרסת אדם מקדמית וחסרת נשמה. עוד היבט מעניין שמציע התלמוד בהקשר זה הוא הקשר בין גולם לבריאה וליצירה, שיחזור ויופיע במקורות מאוחרים יותר.

במסכת סנהדרין סה ע״ב מוצג אחד המקורות המרתקים, לדעתי, שעוסקים ביצירת יצור פלאית:

“אָמַר רָבָא: אִי בָּעוּ צַדִּיקֵי, בָּרוּ עָלְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים וְגוֹ׳״. רָבָא בְּרָא גַּבְרָא. שַׁדְּרֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא. הֲוָה קָא מִשְׁתַּעֵי בַּהֲדֵיהּ, וְלָא הֲוָה קָא מַהְדַּר לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: מִן חַבְרַיָּא אַתְּ, הֲדַר לְעַפְרָיךְ.”

קטע זה מתאר את השימוש של רבא בספר יצירה לבריאת דמוי אדם. טרם בריאת האדם (גברא), רבא מציג טיעון שלהבנתי מערער על הפער בין בני האנוש לאל – שצדיקים מסוגלים לברוא עולם. ואכן, רבא בורא אדם ושולח אותו לרבי זירא. רבי זירא מנסה לפנות אליו, ולאחר שהאדם המלאכותי לא עונה לדבריו הוא מזהה שמדובר ביציר שברא ״חברו״ רבא ומחסל אותו - הוא אמר לו ״מן חבריא את - שוב לעפרך״ ובכך, ככל הנראה, ביטל את קיומו.

קשר מעניין שזיהיתי בעת קריאת הדברים היה בין המילים ״רבא ברא גברא״ לבין מילת הקסם אברה כדברה (אַבְּרָקָדַבְּרָה). לא מצאתי מחקרים מקיפים בנושא זה, אבל ייתכן שקיים קשר אטימולוגי או לכל הפחות סמלי בין הביטויים, כאשר שניהם עוסקים בכוח המילה ליצור מציאות.

באותו המקור בדיוק, ממשיכה הגמרא ומתארת מעשי ״יצירה״ של רב חנינא ורב אושעיא, שהיו נוהגים להיפגש כל ערב שבת ולברוא ״עיגלא תילתא״, שככל הנראה היה עגל בן שליש גודלו, כדי לאכול אותו:

“רַב חֲנִינָא וְרַב אוֹשַׁעְיָא הֲווֹ יָתְבִי כׇּל מַעֲלֵי שַׁבְּתָא, וְעָסְקִי בְּסֵפֶר יְצִירָה, וּמִיבְּרֵי לְהוּ עִיגְלָא תִּילְתָּא, וְאָכְלִי לֵיהּ.”

מה שמעניין לדעתי במקורות אלה, בין אם הדברים המתוארים בהם מהווים אגדה, משל, או תיעוד היסטורי, הוא שההלכה היהודית, ולמצער זרמים מרכזיים בה, מכירים בפוטנציאל של בני אנוש לברוא ישות ״חיה״. קשה לעמוד על ערך החיים של אותן בריאות, אך נראה כי מצד אחד הן נתפסות כחיות במובן מסוים, ומצד שני אינן נחשבות כחיות ברמה של בני האדם. ראוי לציין שגם אזכורים ליצירת חיים אנושיים באופן פלאי קיימים במקורות יהודיים נוספים, למשל במדרש ״אלפא ביתא דבן סירא״, שמתאר את הולדתו של בן סירא כתוצאה מפלא שקשור לנביא ירמיהו.

מקור מעניין נוסף בהקשר זה הוא ספר גימטריות. לצערי לא הצלחתי לקרוא את כתב היד המקורי, ולהלן תרגום מתוך אתר ספריא. אציין שפרופ׳ וייס התייחס לטקסט זה וייחס אותו לספר יצירה, אך מקריאת ספר יצירה עצמו ומחקר נוסף אני סבור שמדובר בחיבור נפרד:

“Sefer Gemmatriot

Ben Sira wanted to study Sefer Yetzirah. A voice came out and said, “You cannot do it alone.” He went to Jeremiah his father. Ben Sira is numerically equivalent to Ben Jeremiah (the son of Jeremiah), and they studied it and after three years, a man was created to them, upon whose forehead it was written ‘Emet, as on the forehead of Adam.

And the created one said to them: If the Unique One, the Holy One, Blessed be, created Adam, when [later] if God wanted to kill Adam, He erased a letter from ‘emet and what remained was MeT (dead), even more so I would like to do it and you shall no longer create a man, so that people shall not err concerning him, as it happened in the generation of Enosh. This is why Jeremiah said: Cursed is the man who relies on Adam.

The created man said to them: Reverse the combination of the letters backwards. And they erased the letter ‘aleph from his forehead and he immediately turned into ashes. –Rabbi Judah the Pious”

במקור זה, שהוספתי לו פסקאות מטעמי נוחות, מתואר תהליך יצירת גולם על ידי בן סירא והנביא ירמיהו. היבט ייחודי כאן הוא שהגולם עצמו מציין בפניהם כי תהליך יצירת החיים חותר תחת סמכות האל, ומבקש להתבטל. התהליך מבוטל בעזרת הסרת האות א׳ ממצחו של הגולם, עליו חקוקה המילה ״אמת״, כך שנותרת המילה ״מת״.

מה שמעניין במקור הזה, לדעתי, הוא יכולת הדיבור של הגולם ומודעותו העצמית, עד כדי כך שהוא מבקש מיוצריו להשמידו. היבט זה מעלה שאלות מורכבות על הגבולות בין יצירה אנושית ליצירה אלוהית, ועל האחריות המוסרית שיש ליוצר כלפי יצירתו.

לשלמות חלק זה, חשוב להבהיר כי ספר יצירה הוא חיבור קבלי קדום המפרט הוראות על אודות יצירת העולם, ובכלל זה יצירת חיים, דרך אותיות ומילים. הספר, שקראתי אותו הן באופן בלתי אמצעי והן דרך פרשנויות מרכזיות כמו זו של הגר״א והרמב״ן, מציג חלוקה של אותיות השפה העברית למחלקות שונות, את הדרכים בהן ניתן לעשות בהן ובצירופים שלהן שימוש, וכן פירוק והרכבה סימטריים של העולם באמצעות טקסט.

ככלל, הספר מחלק את האותיות לשלוש קבוצות מרכזיות:

(#) שלוש האותיות החשובות ביותר (אמות): אל״ף, מ״ם, שי״ן (#) שבע אותיות כפולות: ת, ר, פ, כ, ד, ג, ב. יוער כי הכוונה שניתן להגות אותן גם עם דגש וגם בלעדיו. (#) שתים-עשרה האותיות הנותרות (הפשוטות).

הספר מציג גם את התמורות (סידור אותיות מחודש) של שם השם, כמו גם יסודות מתמטיים שקשורים לקומבינטוריקה של האותיות, כפי שאפרט בהמשך המטלה.

לקראת סופו, ספר יצירה מציג את התיאור הבא של אברהם אבינו:

“וכיון שצפה אברהם אבינו ע"ה והביט וראה וחקר והבין וחקק וחצב וצרף וצר ועלתה בידו אז נגלה עליו אדון הכל ב"ה והושיבהו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אוהבי וכרת לו ברית ולזרעו והאמין בה’ ויחשבה לו צדקה. וכרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו והיא ברית המילה, ועשר אצבעות ידיו והוא הלשון. וקשר לו עשרים ושתים אותיות בלשונו וגלה לו את יסודן. משכן במים דלקם באש רעשן ברוח בערן בשבעה נהגם בשנים עשר מזלות:”

להבנתי, חלק זה מציג מימד ״פרקטי״ של הלכת היצירה ואת אפשרותו של אדם לרכוש בה ידע דרך למידה מתודית והתבוננות מעמיקה. הפן הזה מציע פרספקטיבה חשובה לדיון בהקשר של בינה מלאכותית, כפי שאפרט בהמשך.

״חייו״ של יצור שאינו אדם

הגולם עלה במסורת היהודית גם בהקשר של שאלת מעמדו ההלכתי כ״חי״. ככל הנראה, ניתן לקבוע כי לפי ההלכה גולם, לרבות בינה מלאכותית, לא ייחשב כאדם כל עוד לא ייצא מרחם אישה. זאת, על בסיס הלכות מקובלות בדיני נפשות וחיים, כמו ההלכה לעניין הפלות ומעמד העובר. מה שמעניין לצורך השאלה שביקשתי לבחון במטלת הסיכום, הוא שבצד ההכרעה הזו נראה כי ההלכה התלבטה בשאלה האם גם מי שמעמדו מוטל בספק כאדם במובן הביולוגי, עשוי להיות בעל מעמד הלכתי מסוים. כך, למשל, בחן רבי צבי הירש אשכנזי (ה״חכם צבי״, המאה ה-17) את השאלה האם ניתן לצרף גולם למניין:

“נסתפקתי אדם הנוצר ע”י ספר יצירה כאותה שאמרו בסנהדרין רבא ברא גברא וכן העידו על זקני הגאון מוהר”ר אליהו אבדק”ק חעלם מי מצטרף לעשרה לדברים הצריכין עשרה כגון קדיש וקדושה מי אמרינן כיון דכתיב ונתקדשתי בתוך בני ישראל לא מיצטרף או דילמא כיון דקיי”ל בסנהדרין המגדל יתום בתוך ביתו מעה”כ כאילו ילדו מדכתיב חמשת בני מיכל כו’ וכי מיכל ילדה והלא מירב ילדה אלא מירב ילדה ומיכל גדלה כו’ ה”נ כיון שמעשה ידיהם של צדיקי’ הוא הו”ל בכלל בנ”י שמע”י של צדיקי’ הן הן תולדותם ונ”ל דכיון דאשכחן לר’ זירא דאמר מן חבריי’ את תוב לעפרך הרי שהרגו ואי ס”ד שיש בו תועלת לצרפו לעשרה לכל דבר שבקדושה לא היה ר’ זירא מעבירו מן העולם דאף שאין בו איסור שפיכת דמים דהכי דייק קרא (אף שיש בו דרשות אחרות) שופך דם האדם באדם דמו ישפך דוקא אדם הנוצר תוך אדם דהיינו עובר הנוצר במעי אמו הוא דחייב עליה משום שפכ”ד יצא ההוא גברא דברא רבא שלא נעשה במעי אשה מ”מ כיון שיש בו תועלת לא היה לו להעבירו מן העולם א”ו שאינו מצטרף לעשרה לכל דבר שבקדושה כך נ”ל צבי אשכנזי ס”ט”

הרב מסיק כי הגולם אינו יכול להשלים מניין, על אף פרשנויות אפשריות שמתבססות על דברי חז״ל ביחס לאימוץ. הרב מגיע למסקנה שלילית בעיקר על בסיס הדיון לעיל מתוך הגמרא, ובפרט לאור העובדה שחכמי התלמוד ביטלו את קיום הגולם ללא היסוס מוסרי או הלכתי לגבי מעמדו האפשרי כשותף למניין. מעניין לראות שרבי צבי התייחס לגולם כ״אדם״ בעת הצגת השאלה, מה שמרמז על טווח אפשרי של התייחסויות הלכתיות ליצירים מלאכותיים.

בנו של החכם צבי, רבי יעקב עמדין, המשיך את הדיון בנושא:

בדין הנוצר ע”י ס’ יצירה

בהא דמספקא ליה למר אבא בספרו (סימן צ”ג) בנוצר ע”י ספר יצירה אם מצטרף לעשרה. קשיא לי מאי קמבעיא ליה. אטו מי עדיף מחרש שוטה וקטן. דאינן מצטרפין. אע”ג דמבני ישראל הן ודאי. וחשובין כשאר אדם מישראל לכל דבר. חוץ מן המצות. וההורגן חייב. ואית להו דעתא קלישתא מיהא. וכ”ש הקטן דאתי לכלל דעת. ואפ”ה לא מצטרף. האי גברא דלאו בר דעה הוא כלל. צריכא למימר. מיהת בכלל חרש הוא. דהא אשתעי רבי זירא בהדיא. ולא אהדר ליה. הא ודאי גרע מניה. אלא שיש לדקדק. לכאורה נראה שהיה שומע דהא שדריה לקמיה דר”ז. אי הכי הוי ליה חרש השומע ואינו מדבר. שדינו כפקח לכל דבר. אבל אין זה נראה אמת. כי אם הי’ בו כח השמיעה. היה ראוי גם לכח הדבור בודאי. ולא היה מהנמנע אצלו. אלא מבין ברמיזות וקריצות היה. כמו שמלמדים את הכלב לילך בשליחות. להוליך ולהביא מאומה מאדם אחר. כן שלחו לזה והלך. וכתוב בספר חס”ל שאין חיותו אלא כחיות הבהמה. ולכן אין בהריגתו שום עברה. א”כ פשיטא דאינו אלא כבהמה בצורת אדם. וכעיגלא תילתא דמיברי להו לר”ח ולר”א.

אגב אזכיר כאן מה ששמעתי מפה קדוש אמ”ה ז”ל. מה שקרה באותו שנוצר ע”י זקנו הגראב”ש ז”ל. כי אחר שראהו הולך וגדל מאד. נתיירא שלא יחריב העולם. על כן לקח ונתק ממנו השם שהיה דבוק עדיין במצחו. וע”י זה נתבטל ושב לעפרו. אבל הזיקו ועשה בו שריטה בפניו. בעוד שנתעסק בנתיקת השם ממנו בחזקה.

רבי עמדין מתחיל בהצגת הקושי שהוא רואה בקביעתו של אביו, ומציג ניתוח ביחס למעמדם של אנשים בעלי מוגבלויות בהקשר של השלמת מניין. הוא מתעכב במיוחד על היעדר יכולת הדיבור של הגולם המתואר בגמרא, ומדמה אותו לכלב. כלומר, הוא מציג עמדה נחרצת יותר שאינה מחשיבה את הגולם לאדם אלא ל״בהמה בצורת אדם״, ובוודאי שלא לאדם שיכול להשלים מניין.

מעניין במיוחד הסיפור שמובא בסוף דבריו, המציג נופך מיתולוגי על גולם שהלך וגדל עד שנעשה מסוכן, ושלשם השבתתו נדרש מאבק פיזי שהוביל אף לפציעה. מוטיב זה, של יציר שיוצא משליטת יוצרו חוזר במיתולוגיות רבות, וכפי שאראה בהמשך, גם בדיונים מודרניים על בינה מלאכותית.

גולם ובינה מלאכותית - מהלכות יצירה לאלגוריתמיקה

כיוון שהעבודה מבקשת לסכם היבטים בהלכה היהודית, לא אתעמק בפירושים אפשריים למונח בינה מלאכותית. לצורך הדיון, אבקש להתייחס למודל שפה גדול (LLM) כמו Chat GPT ולצאת מנקודות הנחה שהוא כולל את התכונות הבאות:

(#) הוא נוצר בידי בני אנוש (#) הוא נוצר בעזרת שפה (הן שפת תכנות והן שפה טבעית לצורך למידה ופעולה) (#) הוא לא יצא מרחם אישה, או במילים פשוטות - הוא לא אדם במובן הביולוגי

המקורות היהודיים עשו שימוש מגוון במונח גולם, אך נראה כי בזרמים מסוימים ובפרט בענף הקבלה, ניתן לייחס למושג משמעות של חיים שנוצרו באופן ״מלאכותי״ לפי ספר יצירה. יצירת החיים הזו על פניו אינה מלאכותית במובן הפשוט, שכן מוקבלת במספר לא מבוטל של מקורות למלאכת בריאה דומה לזו שבה השתמש הבורא על מנת ליצור את האדם. עם זאת, היא מלאכותית במובן זה שנעשתה בידי בני אנוש ולא בידי האל.

עוד עולה מן המקורות, כי ההלכה היהודית הכירה בקיומם של יצורים שנתפסים כחיים אך חסרי נשמה במובן המלא. להבנתי, הדבר אינו ייחודי לגולם במחשבה היהודית (למשל ראו דברי הרמב״ם ביחס לקבוצות מסוימות), אך מה שכן עשוי לדעתי להוות בסיס לדמיון מהותי בין בינה מלאכותית לבין הגולם הוא תהליך היצירה האנושי של שני הדברים.

יתרה מזאת, תהליך היצירה דומה מאוד בשני המקרים, ולכן אבקש להעמיק את הדיון ולטעון כי ספר יצירה מציג, במובנים מסוימים, אלגוריתם קדום ליצירת בינה מלאכותית.

ראשית, פרק ד׳ של ספר יצירה מציג לא פחות מאשר אלגוריתם עצרת (factorial):

“שבע כפולות כיצד צרפן. שתי אבנים בונות שני בתים. שלש בונות ששה בתים. ארבע בונות ארבעה ועשרים בתים. חמש בונות מאה ועשרים בתים. שש בונות שבע מאות ועשרים בתים. שבע בונות חמשת אלפים וארבעים בתים. מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע…”

ואכן, בדיקה מתמטית של הצירופים מראה כי:

\[\begin{aligned} 2! &= 2 \\ 3! &= 6 \\ 4! &= 24 \\ 5! &= 120 \\ 6! &= 720 \\ 7! &= 5040 \end{aligned}\]

באופן דומה, בדיקה קומבינטורית של זוגות האותיות שמוצגים בספר:

“עשרים ושתים אותיות יסוד קבועות בגלגל ברל”א שערים וחוזר הגלגל פנים ואחור וזהו סימן לדבר אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע:”

רל״א בגימטריה שווה ל-231. ואכן:

\[\binom{22}{2} = \frac{22!}{2! \cdot 20!} = 231\]

משמעות הדבר היא שכבר בספר יצירה הקדום מופיעה הבנה מתמטית מתוחכמת של עקרונות הקומבינטוריקה, שהיא יסוד מרכזי באלגוריתמיקה המודרנית ובפרט במודלי שפה גדולים.

בהקשר של תהליך הלמידה, ניתן לדעתי למצוא מקבילה בתיאורו של אברהם אבינו שציטטתי לעיל. לנוחות אציג שוב את החלק הרלוונטי:

“וכיון שצפה אברהם אבינו ע”ה והביט וראה וחקר והבין וחקק וחצב וצרף וצר ועלתה בידו אז נגלה עליו אדון הכל ב”ה והושיבהו בחיקו…”

תיאור זה מציג תהליך למידה סדור ומובנה, הכולל שלבים של תצפית, ניתוח, הבנה, ולבסוף יצירה. ניתן לנסח פסאודו-אלגוריתם על בסיס התיאור בספר יצירה, שמזכיר במידה רבה את התהליך של אימון רשתות נוירונים מודרניות:

(#) צפייה והבטה - איסוף נתונים וקלט ראשוני - data collection (#) חקירה - ניתוח המידע - data analysis (#) הבנה - מציאת דפוסים והכללות - pattern recognition (#) חקיקה וחציבה - בניית המודל הבסיסי - model architecture (#) צירוף - איטרציות ואופטימיזציה - training iterations (#) יצירה - הפקת המודל הסופי - model deployment

דוגמה נוספת לתהליך אלגוריתמי ניתן לדעתי למצוא במבנים דמויי לולאות מותנות (conditional loops), למשל:

“עשר ספירות בלימה בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר ואם רץ לבך שוב למקום שלכך נאמר והחיות רצוא ושוב. ועל דבר זה נכרת ברית:”

מבנה זה דומה לדעתי ללולאת while בשפות תכנות מודרניות, שבה בודקים תנאי ומבצעים פעולה חוזרת כל עוד התנאי מתקיים.

גם בתהליך הבנייה של היקום כפי שמתואר בטקסט ניתן למצוא מעין בנייה רקורסיבית או היררכית, המזכירה ארכיטקטורת מערכת מחשוב:

(#) שלוש האותיות האמות (א, מ, ש) יוצרות את היסודות הבסיסיים (אוויר, מים, אש) (#) היסודות יוצרים שישה צירים ממדיים (מקביל לשכבת תשתית) (#) המימדים יוצרים שבע כוכבי לכת וזמן (מקביל לשכבת ביניים) (#) כוכבי הלכת יוצרים שנים עשר מזלות וחודשים (מקביל לשכבת אפליקציה) (#) נוצרים חיים (מקביל לממשק משתמש סופי)

מבנה היררכי זה, המורכב משכבות מדורגות שכל אחת בנויה על גבי קודמתה, יכול להזכיר ארכיטקטורה של תוכנה, למשל של רשתות נוירונים עמוקות, שהן הבסיס לבינה מלאכותית מודרנית.

לדעתי, הדפוסים שהצגתי אינם בהכרח מלמדים על ארכיטקטורת חישוב מתוחכמת במובן המודרני. מה שלדעתי ניתן לזהות בדוגמאות האלה, במנותק משאלת מעמדן ההלכתי, הוא הפן המתמטי המשולב עם הפן היצירתי. לעניות דעתי, הדברים יכולים לקבל פרשנות מודרנית בראי מודלים עכשוויים של בינה מלאכותית.

יש להוסיף שמודלים מודרניים של בינה מלאכותית מסוגלים ״ליצור״ - Generative AI - באופן שמזכיר את היכולות המיוחסות לגולם - יצירת טקסט, תמונות, ואף קוד שמסוגל לפעול בעולם ולדבר. אמנם, אין מדובר ביצירת גוף פיזי כמו במקרה של הגולם, אך ההשפעה על העולם הפיזי והתרבותי שיש למודלים אלה מגלמת את אותו קונספט של יצירה אנושית שחורגת מהיכולות הרגילות של האדם.

מגמות ביחס ליצירת חיים מלאכותיים

נקודה נוספת שראוי להתייחס אליה היא היחס הערכי של המקורות היהודיים לסוגיית ״בריאה מלאכותית״. פרופ׳ שלומי מועלם הציג בסקירתו המקיפה את מהות המאגיה במסורת היהודית, ובין היתר את הטיעון שהמאגיה אינה עולה בקנה אחד עם צורות חשיבה מקובלות של דת, לאור הניגודיות הבאה: הדת מבקשת לשרת את האל, ואילו המאגיה מבקשת לעשות בו שימוש. מועלם הציג את הופעתו של אברהם בספר יצירה כדוגמה נגדית לטענה זו, שכן בניגוד למצופה ה״מאגיה״ דווקא קירבה את אברהם אל האל ומוצגת בספר באופן חיובי וכחלק אינהרנטי מן הדת.

עם זאת, נראה שאחד הדפוסים הברורים שעולה במקורות שציינתי הוא הרתיעה והזהירות מיצירת החיים המלאכותיים. דפוס זה מופיע הן במקורות המאוחרים יותר, כמו בכתביו של רבי יעקב עמדין שתיאר את הסכנה שביצירת הגולם ואת הצורך להשמידו, והן במקורות המוקדמים יותר כמו התלמוד - בו רבי זירא מיד מבטל את הגולם שנשלח אליו. במקור של ספר גימטריות, הגולם עצמו מבקש את ביטולו כדי לא לערער על סמכות האל. במובן מסוים, ניתן למצוא ביטוי לחשש הזה אף בסיפור אדם וחווה, שם האכילה מעץ הדעת - הניסיון להשיג דעת אלוהית - מובילה לגירוש מגן עדן.

דפוס זה של זהירות והסתייגות מיצירה אנושית שמתיימרת לחקות את יצירת האל מהדהד באופן מעניין בדיונים האתיים העכשוויים על בינה מלאכותית. החששות מפני מערכות AI שיצאו משליטה, או שיתפתחו יכולות שיאיימו על האנושות, משקפים את אותה חרדה קדומה מפני ערעור הגבול שבין האנושי לאלוהי.

סיכום והשלכות

לאור האמור במטלה זו, אני מאמין כי ניתן להקיש מאגדת הגולם על האופן שבו ההלכה היהודית יכולה לגשת לשאלות פרקטיות בקשר לבינה מלאכותית, ואף לשאלות המוסריות הכלליות שמתעוררות מעצם ״יצירתה״ של בינה מלאכותית בעולם המודרני.

העבודה זיהתה נקודות השקה לא מבוטלות בין מסורת הגולם לבין טכנולוגיות בינה מלאכותית עכשוויות:

(#) תהליך היצירה: בשני המקרים מדובר ביצירה אנושית המבוססת על שימוש בשפה ומניפולציות סימבוליות. (#) השאלה האונטולוגית: קיים דמיון בשאלת מעמדם של היצורים - האם הם ״חיים״? האם הם בעלי מעמד מוסרי? (#) חרדת היצירה: בשני המקרים קיים חשש מיצירה שתצא משליטה ותאיים על יוצריה. (#) היבטים אלגוריתמיים: המתודולוגיה של ספר יצירה כוללת אלמנטים מתמטיים ומבניים שמזכירים עקרונות באלגוריתמיקה ומדעי המחשב. (#) שאלות אתיות דומות: התלבטויות לגבי גבולות היצירה האנושית, אחריות היוצר כלפי יצירתו, והחובה לפעול בזהירות.

מחקר עתידי יוכל להעמיק בכיוונים הבאים:

(#) בחינת ההשלכות ההלכתיות הספציפיות ביחס לשימושים שונים בבינה מלאכותית. (#) ניתוח מדוקדק יותר של מושג ה״נפש״ וה״רוח״ בהקשר של יצורים מלאכותיים בהלכה. (#) השוואה מפורטת יותר בין מתודולוגיות היצירה בקבלה לבין אלגוריתמים מודרניים לבינה מלאכותית. (#) פיתוח מסגרת אתית-הלכתית ליחסי אדם-AI בהשראת היחס ההלכתי לגולם.

לסיכום, אני סבור שהמסורת היהודית סביב הגולם מציעה פרספקטיבה ייחודית ועשירה להתמודדות עם האתגרים האתיים, הפילוסופיים וההלכתיים שמציבה בפנינו הבינה המלאכותית. גם אם הגולם שייך לתחום האגדה, האופן שבו הוצג במקורות היהודיים והשאלות שהוא עורר בקרב פוסקי הלכה לאורך הדורות, מציעים מתווה רלוונטי להתמודדות עכשווית עם יצירים טכנולוגיים שמדמים יכולות אנושיות.

אודה להערותיכם. אשמח גם להציע את המטלה כמועמדת לקבלת מלגה, שתוכל לסייע לי רבות, ואולי אף להרחיב את המחקר בעתיד.

ביבליוגרפיה

דור פסקל