שיעור 4 חלל האף, והסינוסים

Pterygopalatine Fossa

תחנת מעבר עמוקה בין הפנים לחלל האף.

לפני הכניסה לחלל האף עצמו, חשוב להבין אזור מעבר עמוק שנמצא מאחורי המקסילה ועמוק ל־Infratemporal Fossa: ה־Pterygopalatine Fossa.

זהו חלל קטן אך חשוב מאוד, משום שעוברים דרכו עצבים וכלי דם שמגיעים אל חלל האף, הסינוסים, השיניים העליונות וחלקים עמוקים של הפנים. אפשר לחשוב עליו כעל ״תחנת מעבר״ או צומת אנטומית: מבחוץ הוא קשור ל־Infratemporal Fossa, מלפנים לערובת העין ולפנים, מדיאלית לחלל האף, ומאחור לחלל הגולגולת.

מיקום וגבולות כלליים

הגישה אל האזור מתחילה מה־Infratemporal Fossa, החלל העמוק שנמצא מאחורי הלסת ומתחת לאזור הטמפורלי. עמוק יותר, בין ה־Sphenoid לבין ה־Maxilla, נמצא חריץ בשם:

• Sphenomaxillary Fissure

דרכו מגיעים אל ה־Pterygopalatine Fossa.

המבנים הגרמיים החשובים באזור:

• Maxilla - קדמית ולטרלית יותר.
• Sphenoid - אחורית ועמוקה יותר.
• Pterygoid Plates של ה־Sphenoid - סמוכים לאזור האחורי.
• Palatine Bone - משתתפת בחלקים האחוריים של חלל האף והחך.

פתחים ותעלות של Pterygopalatine Fossa

החשיבות של ה־Pterygopalatine Fossa נובעת מכך שהיא מחוברת לכמה אזורים שונים דרך פתחים ותעלות.

הפתחים המרכזיים:

המסלול של ה־Maxillary Nerve (V2) חשוב במיוחד:

1. V2 יוצא מחלל הגולגולת דרך Foramen Rotundum.
2. עובר דרך ה־Pterygopalatine Fossa.
3. ממשיך קדימה דרך Infraorbital Fissure ו־Infraorbital Canal.
4. יוצא לפנים דרך Infraorbital Foramen.
5. מספק תחושה למרכז הפנים, לשפה העליונה, לשיניים העליונות, לסינוסים ולחלקים מחלל האף.

Pterygopalatine Ganglion

בתוך ה־Pterygopalatine Fossa נמצא גם ה־Pterygopalatine Ganglion.

זהו גנגליון פאראסימפתטי חשוב באזור הראש. בשיעור הזה הוא מוזכר בעיקר כמבנה שנמצא בתוך הפוסה, ולא כמרכז הדיון. בהמשך, כאשר לומדים את העצבוב האוטונומי של בלוטות, ריריות ודמעות, הוא מקבל משמעות תפקודית רחבה יותר.

Maxillary Artery

ה־Maxillary Artery הוא אחד הסעיפים הסופיים של ה־External Carotid Artery. הוא נכנס עמוק אל אזור ה־Infratemporal Fossa ומשם אל סביבת ה־Pterygopalatine Fossa.

זהו עורק מרכזי לאספקת דם לאזורים פנימיים של הראש והפנים:

• שיניים תחתונות ועליונות
• סינוסים
• חלל האף
• חך
• דורה
• אזורים עמוקים של הפנים

הסעיפים העיקריים שהוזכרו:

Middle Meningeal Artery

ה־Middle Meningeal Artery נכנס לגולגולת דרך ה־Foramen Spinosum ומספק דם ל־Dura Mater.

חשיבות קלינית: באזור הרקה, העצם דקה יחסית והעורק עובר בצמוד לדורה. פגיעה באזור יכולה לקרוע את העורק ולגרום לדימום אפידורלי. משום שמדובר בדימום עורקי, הוא עלול להיות מהיר ומשמעותי.

Maxillary Venous Plexus ו־Cavernous Sinus

באזור העמוק של הפנים אין בהכרח ״Maxillary Vein״ יחיד וברור כמו עורק מקביל, אלא רשת ורידית בשם:

• Pterygoid / Maxillary Venous Plexus

רשת זו מתקשרת עם ורידים נוספים באזור הפנים והגולגולת, כולל קשרים עם אזורים ורידיים עמוקים כמו ה־Cavernous Sinus.

החשיבות הקלינית היא שזיהומים באזור הפנים, האף או החללים העמוקים יכולים לעבור דרך מערכת ורידית זו לכיוון חלל הגולגולת. היום זה נדיר יותר בזכות אנטיביוטיקה, אך אנטומית זה קשר חשוב.

חלל האף והסינוסים

חלל האף הוא לא רק החלק החיצוני שאנחנו רואים. החלק הפנימי גדול בהרבה, וממלא תפקיד יומיומי קריטי: הוא מחמם, מלחלח ומסנן את האוויר לפני שהוא מגיע לריאות.

חלל האף מתחיל בפתח הקדמי - הנחיריים - וממשיך אחורה עד הפתח האחורי אל ה־Nasopharynx. כלומר, האוויר שנכנס דרך האף עובר אחורה ולמטה אל הלוע, ומשם ממשיך אל דרכי הנשימה התחתונות.

פתחים ויחס ל־Pharynx

לחלל האף יש שני כיווני פתיחה:

• קדמית - דרך הנחיריים.
• אחורית - דרך ה־Choanae, אל ה־Nasopharynx.

ה־Pharynx (לוע) הוא צינור שנמצא מאחורי חללי האף, הפה וה־Larynx (בית הקול). לכן הוא מתחלק ל:

• Nasopharynx - מאחורי חלל האף.
• Oropharynx - מאחורי חלל הפה.
• Laryngopharynx - מאחורי בית הקול.

הקשר הזה מסביר תופעות יומיומיות: נזלת יכולה להתנקז אחורה אל הלוע, אפשר ״להעלות״ נזלת מהאף אל הפה, ולעיתים שתייה יכולה לצאת דרך האף אם יש הפרעה בתיאום בין חלל הפה, הלוע והחך הרך.

השלד של חלל האף

חלל האף בנוי מקירות גרמיים וסחוסיים.

הקירות העיקריים:

• קיר קדמי - בעיקר סחוסים ועצמות האף.
• קירות לטרליים - בעיקר Maxilla, ובחלק האחורי גם Palatine Bones.
• רצפה - בעיקר החך הקשה, שנוצר מ־Maxilla בחלק הקדמי ומ־Palatine Bones בחלק האחורי.
• גג - בעיקר Ethmoid Bone, במיוחד באזור ה־Cribriform Plate.
• מחיצה מדיאלית - Nasal Septum.

Nasal Septum

ה־Nasal Septum מפריד בין חלל האף הימני לשמאלי. הוא אינו סימטרי לחלוטין אצל רוב האנשים, וסטייה קלה היא שכיחה. אם הסטייה משמעותית, היא יכולה להפריע למעבר האוויר בצד אחד ולפגוע בתפקוד התקין של חלל האף.

המחיצה מורכבת משלושה חלקים עיקריים:

סטייה משמעותית של המחיצה יכולה להיות מטופלת בניתוח, שבו מיישרים את הסחוס ולעיתים גם חלקים גרמיים.

מוקוזת האף

כל חלל האף מצופה Mucous Membrane - רירית מוקוזית.

הרירית הזו:

• מפרישה נוזל באופן קבוע.
• עשירה בכלי דם.
• עשירה ברקמה לימפתית ותאי מערכת חיסון.
• מצפה גם אזורים נוספים: פה, לוע, סינוסים וחלקים מדרכי הנשימה.

באף, הנוזל המופרש נקרא נזלת. בפה, נוזל דומה נתפס כרוק. מבחינה בסיסית מדובר בנוזל שמקורו בפלזמה ובפעילות של הריריות והבלוטות.

ביום רגיל אנחנו מייצרים נוזל בכמות קטנה, בולעים אותו, וכמעט לא מודעים לכך. בזמן דלקת, אלרגיה או גירוי, ייצור הנוזל עולה ואז מופיעה נזלת קדמית או אחורית.

Conchae ו־Meatuses

בדופן הלטרלית של חלל האף יש שלושה רכסים גרמיים מכוסים מוקוזה בשם Nasal Conchae.

שלוש הקונכיות:

• Superior Nasal Concha
• Middle Nasal Concha
• Inferior Nasal Concha

מקור גרמי:

• Superior Concha ו־Middle Concha הן חלק מה־Ethmoid Bone.
• Inferior Concha היא עצם בפני עצמה.

בין הקונכיות נמצאים מעברי אוויר הנקראים Meatuses.

שלושת המעברים:

• Superior Meatus
• Middle Meatus
• Inferior Meatus

הקונכיות כמעט ממלאות את חלל האף ומגדילות מאוד את שטח הפנים של הרירית. האוויר שנשאף עובר סביב הקונכיות ובתוך המיאטוסים, וכך הוא בא במגע עם שטח פנים גדול של מוקוזה עשירה בכלי דם.

תפקיד הקונכיות: חימום ולחלוח האוויר

התפקיד המרכזי של הקונכיות הוא להכין את האוויר לריאות.

כאשר אוויר עובר דרך חלל האף הוא:

1. מתחמם לטמפרטורת הגוף.
2. מגיע ללחות גבוהה מאוד.
3. עובר סינון ראשוני דרך הרירית.

זה חשוב משום שחילוף הגזים בריאות מתבצע טוב יותר בסביבה לחה וחמה. אם נושמים דרך הפה, עוקפים חלק מהמערכת הזו, ולכן האוויר מגיע פחות מחומם ופחות מלוחלח. זו אחת הסיבות לכך שנשימה דרך הפה בלילה יכולה לגרום ליובש בפה, תחושת אי־נוחות ולעיתים גם כאב ראש.

כאשר האוויר בחוץ יבש מאוד, הגוף צריך להפריש יותר נוזל לרירית. לשם כך מתרחבת אספקת הדם לאזור. אם כלי הדם עדינים או מגורים, יכולה להופיע נטייה לדימום מהאף.

נזלת וטיפול סימפטומטי

כאשר נוצרת כמות מוגברת של נוזל, הנזלת יכולה להתנקז לשני כיוונים:

• Anterior Nasal Drip - קדימה, דרך הנחיריים.
• Posterior Nasal Drip - אחורה, לכיוון ה־Nasopharynx והלוע.

בזיהומים ויראליים, ייצור הנוזל הוא חלק מתגובת מערכת החיסון, אך הוא גם מסייע להפצת הווירוס דרך הפרשות.

תרופות ״מייבשות״ או מפחיתות גודש פועלות בעיקר דרך כיווץ כלי דם ברירית. כיווץ כלי הדם מפחית את מעבר הנוזל לרקמה ולכן מפחית נזלת וגודש. שימוש קצר יכול להקל, אך שימוש ממושך אינו רצוי משום שהרירית עצמה צריכה אספקת דם תקינה.

אספקת הדם לחלל האף ודימומים

אספקת הדם לחלל האף עשירה מאוד, משום שהרירית צריכה לחמם וללחלח את האוויר.

העורק המרכזי:

• Sphenopalatine Artery - סעיף סופי של Maxillary Artery, נכנס לחלל האף דרך Sphenopalatine Foramen.

עורקים נוספים:

• Anterior Ethmoidal Artery
• Posterior Ethmoidal Artery
• סעיפים של Superior Labial Artery
• סעיפים נוספים קטנים באזור הקדמי של האף

בחלק הקדמי של המחיצה יש אזור אנסטומוזות עשיר בשם:

• Kiesselbach Plexus

זהו המקור השכיח ביותר לדימומים מהאף.

דימום קדמי מהאף בדרך כלל מגיע מאזור שטחי יחסית של הרירית. כאשר יש דימומים חוזרים, ניתן לטפל לעיתים בצריבה של כלי הדם באזור, בהתאם לשיקול רפואי.

הניקוז הוורידי של האף דומה בעיקרון לאספקת הדם העורקית, אך חשוב לזכור שקיימים קשרים ורידיים אל אזורים עמוקים יותר בגולגולת. לכן פציעה, זיהום או חיטוט חוזר באזור עלולים לעיתים ליצור סיכון לזיהום מקומי או עמוק יותר.

הסינוסים הפאראנזליים

ה־Paranasal Sinuses הם חללי אוויר בתוך עצמות הגולגולת והפנים. הם מצופים מוקוזה, ולכן גם הם מייצרים נוזל שצריך להתנקז לחלל האף.

הסינוסים מתפתחים עם הגיל. אצל ילדים קטנים הם אינם מפותחים במלואם, ונעשים משמעותיים יותר בערך סביב גיל בית ספר.

הסינוסים המרכזיים:

• Frontal Sinus
• Maxillary Sinus
• Ethmoidal Air Cells
• Sphenoid Sinus

Frontal Sinus

ה־Frontal Sinus נמצא בעצם הפרונטלית, מעל לאזור הגבות.

הוא מתנקז לאזור ה־Middle Meatus.

גודל וצורת הסינוס הפרונטלי משתנים מאוד בין אנשים, והוא גדל עם הגיל. לכן יש לו גם חשיבות בזיהוי אנטומי ופורנזי, אם כי לא תמיד מדובר במדד מדויק בפני עצמו.

Maxillary Sinus

ה־Maxillary Sinus נמצא בתוך עצם ה־Maxilla, מתחת לארובת העין ומעל לשיניים העליונות. מתנקז גם כן אל ה־Middle Meatus.

זה הסינוס הגדול ביותר, והוא גם בעייתי במיוחד מבחינת ניקוז: פתח הניקוז שלו נמצא יחסית גבוה. לכן כאשר מיוצר הרבה נוזל, הוא יכול להצטבר בתחתית הסינוס לפני שהוא מצליח להתנקז.

זו אחת הסיבות לכך שסינוסיטיס באזור המקסילרי יכולה לגרום לתחושת לחץ וכאב באזור הלחי והשיניים העליונות.

Ethmoidal Air Cells

ה־Ethmoidal Air Cells הם לא חלל אחד גדול, אלא אוסף של תאי אוויר קטנים בתוך עצם ה־Ethmoid.

הם נמצאים בין חלל האף לארובת העין, ולכן דלקות באזור יכולות להיות קרובות אנטומית לאורביטה.

Sphenoid Sinus

ה־Sphenoid Sinus נמצא בתוך גוף עצם ה־Sphenoid, עמוק במרכז הגולגולת.

הוא חשוב במיוחד בגלל יחסי השכנות שלו:

• מעליו נמצאת ה־Sella Turcica.
• בתוך ה־Sella Turcica נמצאת בלוטת ההיפופיזה.
• הוא נמצא עמוק וקשה יותר לבדיקה ישירה.

הקשר הזה חשוב בניתוחים Transsphenoidal להיפופיזה: במקום להיכנס דרך הגולגולת, ניתן להגיע להיפופיזה דרך האף וה־Sphenoid Sinus.

חסימת ניקוז וסינוסיטיס

כל הסינוסים מצופים מוקוזה שמייצרת נוזל. במצב רגיל הכמות קטנה והנוזל מתנקז לחלל האף בלי שנרגיש.

כאשר יש דלקת, אלרגיה או ייצור מוגבר של נוזל:

1. הרירית מפרישה יותר נוזל.
2. הנוזל נעשה סמיך יותר.
3. פתחי הניקוז יכולים להיחסם.
4. הלחץ בתוך הסינוס עולה.
5. מופיעים כאב, לחץ ותחושת מלאות.

הבעיה בולטת במיוחד ב־Maxillary Sinus בגלל מיקום פתח הניקוז. גם ה־Frontal Sinus וה־Sphenoid Sinus יכולים להיחסם, אך לכל אחד מהם מאפייני כאב ולחץ שונים לפי מיקומו.

כאשר האף סתום, נפגע גם חוש הריח. מכיוון שחוש הריח משתלב עם תחושת הטעם, חסימה אפית יכולה לגרום לכך שהאוכל מרגיש ״חסר טעם״, גם כאשר בלוטות הטעם עצמן תקינות.

ניקוז הדמעות אל חלל האף

הדמעות נוצרות ב־Lacrimal Gland בצד הסופרולטרלי של העין, נעות על פני גלגל העין ומתנקזות מדיאלית אל ה־inferior meatus דרך מערכת ניקוז שמובילה אל חלל האף.

המסלול הכללי:

1. Lacrimal Canaliculi
2. Lacrimal Sac
3. Nasolacrimal Duct
4. פתיחה אל Inferior Nasal Meatus

לכן בזמן בכי האף ״נוזל״: חלק מהנוזל שמגיע לאף הוא למעשה דמעות, ולא הפרשה שמקורה ברירית האף (חלק מהדמעות מתנקזות לחלל האף).

חסימה של ה־Nasolacrimal Duct, בעיקר בילדים קטנים, יכולה לגרום לדמעת כרונית או לדלקות חוזרות באזור העין. במצבים מסוימים ניתן לנסות לפתוח את החסימה באמצעות לחץ מקומי או טיפול רפואי מתאים.

CT של חלל האף והסינוסים

ב־CT אקסיאלי של הראש ניתן לעבור מלמטה למעלה ולזהות בהדרגה את המבנים של הצוואר, הלסתות, חלל האף, הסינוסים והגולגולת.

בחתכים תחתונים יחסית רואים:

• Trachea - קנה הנשימה, שנשאר פתוח בזכות טבעות סחוס.
• Thyroid Cartilage וסחוסי הגרון.
• חוליות צוואריות, כולל אזור C1 ו־C2.
• הלסת התחתונה והשיניים התחתונות.

בהמשך, עם העלייה בחתכים, מופיעים:

• השיניים העליונות ושורשיהן.
• Maxillary Sinuses משני הצדדים.
• Nasal Septum במרכז.
• Nasal Conchae וחללי האף.
• Sphenoid Sinus עמוק ואחורי יותר.
• Ethmoidal Air Cells כהרבה חללי אוויר קטנים בין חלל האף לארובת העין.
• Frontal Sinus בגובה גבוה יותר, מעל אזור הגבות.

הסינוסים אינם בהכרח סימטריים בין ימין לשמאל. צורתם וגודלם משתנים בין אנשים, ולכן ניתן לעיתים להשתמש בהם כמאפיין מזהה, אם כי לא כמדד יחיד.

עצבוב חלל האף

עצבוב חלל האף מורכב משלושה סוגים עיקריים:

התחושה הרגילה באזור חלל האף מגיעה בעיקר מענפים של ה־Trigeminal Nerve, במיוחד דרך מסלולים שקשורים ל־V2 - Maxillary Nerve וחלקים נוספים לפי אזור.

חוש הריח נמצא בחלק העליון של חלל האף. סיבי Olfactory Nerve / CN I עוברים דרך ה־Cribriform Plate של עצם ה־Ethmoid אל חלל הגולגולת.

העצבוב האוטונומי של רירית האף משפיע על כמות ההפרשה:

• פעילות Parasympathetic מגבירה הפרשת נוזל.
• פעילות Sympathetic מכווצת כלי דם ונוטה להפחית הפרשה וגודש.

העצבוב הפאראסימפתטי לריריות האף עובר דרך מסלולים הקשורים ל־Facial Nerve / CN VII ול־Pterygopalatine Ganglion. אותו עיקרון של שליטה פאראסימפתטית בהפרשת נוזל מופיע גם בבלוטת הדמעות ובחלק מבלוטות הרוק.

Nasal Cycle - מחזור הנשימה האפי

הנשימה דרך האף אינה סימטרית לחלוטין לאורך היום. קיים Nasal Cycle, שבו צד אחד של חלל האף נעשה פתוח ודומיננטי יותר, ולאחר זמן מסוים הדומיננטיות עוברת לצד השני.

המחזור קשור לשינוי במידת הגודש של הרירית ובכמות הדם בכלי הדם ברירית. הוא עוזר לאפשר מנוחה יחסית של צד אחד בזמן שהצד השני פעיל יותר.

כאשר יש Deviated Septum משמעותי, כלומר סטייה של מחיצת האף, המחזור יכול להיות מורגש יותר: כאשר הצד הצר או החסום יותר אמור להיות הצד הדומיננטי, מעבר האוויר אינו יעיל, ואז מופיעה תחושת חסימה.

Pharynx - מבנה כללי

ה־Pharynx הוא צינור פיברו־מוסקולרי, שנמצא מאחורי חללי האף, הפה וה־Larynx. הוא מחבר בין אזורי הנשימה והבליעה, ולכן משתתף גם במעבר אוויר וגם במעבר מזון ושתייה.

ה־Pharynx מתחלק לשלושה אזורים:

• Nasopharynx - מאחורי חלל האף
• Oropharynx - מאחורי חלל הפה
• Laryngopharynx - מאחורי ה־Larynx, עד לתחילת ה־Esophagus

בדופן האחורית והצדדית שלו נמצאים שרירים קונסטריקטוריים, שיוצרים מעין צינור שרירי.

שלושת הקונסטריקטורים:

• Superior Pharyngeal Constrictor
• Middle Pharyngeal Constrictor
• Inferior Pharyngeal Constrictor

הקונסטריקטורים של ימין ושמאל נפגשים מאחור דרך ה־Pharyngeal Raphe. הם חשובים במיוחד בתהליך הבליעה, שבו המזון נדחף בהדרגה כלפי מטה.

Nasopharynx

ה־Nasopharynx נמצא מאחורי חלל האף ומעל החך הרך. זהו החלק העליון של ה־Pharynx, והוא קשור בעיקר לנשימה, לניקוז האוזן התיכונה ולרקמה לימפתית באזור.

גבולות כלליים:

• אנטריורית - Choanae, הפתחים האחוריים של חלל האף
• אינפריורית - החך הרך
• פוסטריורית - דופן ה־Pharynx
• לטרלית - פתחי ה־Auditory Tube

Auditory Tube / Eustachian Tube

בצידי ה־Nasopharynx נמצא פתח של ה־Auditory Tube, המכונה גם Eustachian Tube או Pharyngotympanic Tube.

התעלה מחברת בין:

• Middle Ear - האוזן התיכונה
• Nasopharynx

תפקידה העיקרי הוא להשוות לחצים בין האוזן התיכונה לסביבה החיצונית, ולסייע בניקוז נוזלים מהאוזן התיכונה.

סביב הפתח יש בליטה בשם:

• Torus Tubarius

מתחתיה נמצא קפל מוקוזי בשם:

• Salpingopharyngeal Fold

הקפל הזה מכיל את שריר ה־Salpingopharyngeus.

Pharyngeal Tonsil / Adenoids

בגג ה־Nasopharynx נמצאת רקמה לימפתית בשם Pharyngeal Tonsil, המכונה גם Adenoids (“שקד האף” או “שקד שלישי”).

כאשר היא מוגדלת, בעיקר בילדים, היא יכולה להפריע למעבר האוויר דרך האף או להשפיע על תפקוד ה־Auditory Tube. לכן במקרים מסוימים מסירים Adenoids.

החך הרך

לחך יש שני חלקים:

• Hard Palate - החך הקשה, בנוי מעצם
• Soft Palate - החך הרך, בנוי משרירים וממוקוזה

החך הרך הוא מבנה דינמי, שתפקידו לסגור או לפתוח את המעבר בין ה־Nasopharynx לבין ה־Oropharynx.

בזמן בליעה, החך הרך עולה וסוגר את המעבר לנאזופארינקס, כדי שמזון ושתייה לא יעלו לחלל האף. במצבים אחרים הוא יכול לרדת ולהשתתף בדחיפת המזון לכיוון ה־Oropharynx.

שרירי החך הרך

החך הרך אינו שריר אחד, אלא תוצאה של כמה שרירים שמתחברים ומתערבבים זה בזה במרכז. השרירים יוצרים יחד מעין ״וילון״ שמסוגל לעלות, להימתח ולרדת.

השרירים המרכזיים:

שריר	פעולה עיקרית
Levator Veli Palatini	מרים את החך הרך
Tensor Veli Palatini	מותח ומשטח את החך הרך
Palatopharyngeus	מוריד את החך הרך ומקשר אותו ל־Pharynx
Palatoglossus	מקשר בין החך הרך ללשון ומשתתף בסגירת המעבר לחלל הפה
Musculus Uvulae	תורם לצורת ה־Uvula ולתפקוד החך הרך

Levator Veli Palatini

ה־Levator Veli Palatini יורד מאזור בסיס הגולגולת וה־Auditory Tube אל החך הרך. כפי שהשם מרמז, הוא מרים את החך הרך.

ההרמה הזו חשובה בבליעה, משום שהיא סוגרת את המעבר בין Oropharynx לבין Nasopharynx.

Tensor Veli Palatini

ה־Tensor Veli Palatini יורד כלפי מטה, עושה סיבוב של 90 מעלות סביב זיז קטן בשם Pterygoid Hamulus, ואז נכנס אל החך הרך.

פעולתו היא למתוח ולשטח את החך הרך. הוא עובד יחד עם ה־Levator Veli Palatini כדי לייצב את החך הרך בזמן בליעה ודיבור.

Palatopharyngeus ו־Palatoglossus

ה־Palatopharyngeus יורד מהחך הרך לכיוון ה־Pharynx. כאשר הוא מכוסה מוקוזה, הוא יוצר את ה־Palatopharyngeal Fold.

ה־Palatoglossus יורד מהחך הרך לכיוון הלשון. כאשר הוא מכוסה מוקוזה, הוא יוצר את ה־Palatoglossal Fold.

שני הקפלים הללו יוצרים את הגבולות של אזור השקדים.

Oropharynx והשקדים

ה־Oropharynx נמצא מאחורי חלל הפה. הוא תחום סופריורית על ידי החך הרך, ואינפריורית נמשך לכיוון אזור ה־Hyoid וה־Epiglottis.

באזור הזה נמצאים ה־Palatine Tonsils - השקדים הרגילים שאנחנו רואים כשפותחים את הפה.

הם נמצאים בין שני קפלים:

• Palatoglossal Fold - קדמי יותר
• Palatopharyngeal Fold - אחורי יותר

השקדים הם רקמה לימפתית. תפקידם לזהות מזהמים וחומרים זרים שנכנסים דרך הפה והאף.

יש שלושה אזורי שקדים עיקריים: