גולגולת ושיניים
גולגולת התינוק והמרפסים
בלידה, היחס בין חלקי הגולגולת שונה מזה של אדם בוגר: הפנים קטנות יחסית, ואילו ה־neurocranium - קופסת המוח - גדול יחסית. האיזון בין גודל הפנים לבין גודל קופסת המוח מתפתח בהדרגה, ומגיע ליחס בוגר רק לקראת סוף גיל ההתבגרות.
אצל תינוק, עצמות ה־neurocranium אינן מחוברות זו לזו באופן מלא. קיימים ביניהן מרווחים, ובמהלך הלידה העצמות יכולות לזוז ואף לעלות מעט זו על זו. מנגנון זה חשוב כדי לאפשר לראש לעבור בתעלת הלידה. לכן לעיתים תינוקות נולדים עם ראש מעט מוארך, וזה בדרך כלל מסתדר תוך כמה ימים.
המרווחים בין עצמות הגולגולת נקראים fontanelles - בעברית: מרפסים.
סוגי מרפסים
יש ארבעה מרפסים עיקריים:
- Anterior fontanelle - המרפס הקדמי
- Posterior fontanelle - המרפס האחורי
- Sphenoid fontanelle - מרפס צדדי באזור הרקה
- Mastoid fontanelle - מרפס צדדי באזור שמאחורי האוזן
המרפסים הצדדיים, ה־sphenoid וה־mastoid, נסגרים מוקדם מאוד ולכן פחות משמעותיים קלינית. המרפס האחורי נסגר בערך סביב גיל שלושה חודשים. המרפס החשוב ביותר הוא המרפס הקדמי, שנמצא בחלק העליון-קדמי של הראש, ונסגר בדרך כלל בין גיל שנה לשנה וחצי.
חשיבות קלינית של המרפס הקדמי
המרפס הקדמי חשוב כי ניתן למשש אותו והוא נותן מידע מהיר על מצבו של התינוק:
- אם המרפס שקוע - זה יכול להעיד על התייבשות.
- אם המרפס תפוח - זה יכול להעיד על עלייה בלחץ בתוך הגולגולת, למשל במצב של הידרוצפלוס.
המרפסים חשובים גם לאחר הלידה, משום שהמוח גדל במהירות רבה בשנים הראשונות. עצמות הגולגולת מתקרבות בהדרגה זו לזו עד לסגירה. אם עצמות הגולגולת נסגרות מוקדם מדי, המצב נקרא craniosynostosis. במצב כזה למוח אין מספיק מקום לגדול, ולעיתים יש צורך בניתוח לפתיחת הגולגולת מחדש.
ה־neurocranium מסיים את רוב גדילתו בערך בגיל 3–5, בהתאם לגדילת המוח. לעומת זאת, עצמות הפנים ממשיכות לגדול זמן רב יותר, עד סוף גיל ההתבגרות.
מבנה כללי של עצמות הגולגולת
עצמות הגולגולת, במיוחד באזור ה־neurocranium, בנויות משתי פלטות של עצם קומפקטית וביניהן שכבה ספוגית יותר הנקראת diploë. בחלק מהמקומות, עם הגדילה, נוצר חלל בין הפלטות - אלו הם ה־sinuses, הסינוסים.
הסינוסים הם חללי אוויר בתוך עצמות הגולגולת. לדוגמה:
- Frontal sinus - בתוך העצם הפרונטלית.
- Maxillary sinus - בתוך העצם המקסילרית.
הסינוסים מתפתחים בהדרגה בילדות, בערך מגיל 6–8. לכן בילדים קטנים מאוד אין עדיין סינוסים מפותחים כמו אצל מבוגרים.
עצמות הפנים וערובת העין
Frontal bone - העצם הפרונטלית
העצם הפרונטלית היא עצם המצח. היא יוצרת את החלק הקדמי-עליון של הגולגולת, וגם את גג ערובת העין.
במבט צדדי אפשר להבין את המבנה כך: המצח ממשיך פנימה ויוצר את התקרה של חלל העין. מעל התקרה נמצא המוח, ומתחתיה נמצאת העין.
בתוך העצם הפרונטלית נמצא ה־frontal sinus.
Zygomatic bones - עצמות הלחי
העצמות הזיגומטיות הן עצמות הלחיים. יש אחת בכל צד. הן יוצרות בעיקר את הקיר הלטרלי של ערובת העין, וגם חלק קטן מהרצפה שלה.
העצם הזיגומטית מתחברת לעצם הפרונטלית באזור הנקרא zygomaticofrontal suture.
חשוב להבין את המושג process - זיז.
זיז בדרך כלל נקרא לפי העצם שאליה הוא מתחבר:
- ל־zygomatic bone יש frontal process, כי הוא מתחבר לעצם הפרונטלית.
- ל־frontal bone יש zygomatic process, כי הוא מתחבר לעצם הזיגומטית.
זה עיקרון שחוזר בהרבה עצמות בגולגולת.
Maxilla - העצמות המקסילריות
ה־maxilla הן זוג עצמות, אך אצל אדם בוגר הן מחוברות זו לזו כמעט לחלוטין. הן יוצרות את רוב אזור ה־midface - מרכז הפנים, בין העיניים לחלק העליון של הפה.
תפקידי העצמות המקסילריות:
- יוצרות חלק מחלל האף.
- יוצרות את רצפת ערובת העין.
- מכילות את ה־alveolar process, שבו יושבות השיניים העליונות.
- מכילות את ה־maxillary sinus, שנמצא מתחת לעיניים.
Nasal bones - עצמות האף
בחלק העליון של האף, שתי העצמות המקסילריות אינן נפגשות ישירות. ביניהן נמצאות שתי עצמות קטנות: nasal bones.
עצמות האף יוצרות את החלק הגרמי של האף, שעליו יושבות למשל משקפיים. באף יש גם חלק גרמי וגם חלק סחוסי. שבר באף יכול לערב את העצמות, את הסחוסים, או את שניהם.
Lacrimal bone - עצם הדמעות
ה־lacrimal bone היא עצם קטנה בקיר המדיאלי של ערובת העין. היא נמצאת קדמית יחסית.
בעצם זו עובר מסלול שמחבר בין העין לבין חלל האף. לכן דמעות מיוצרות בעין, נעות על פני העין, ובכמות רגילה מתנקזות אל האף. כאשר בוכים, יש ייצור מוגבר של דמעות, ולכן גם האף “נוזל” - לא מנזלת, אלא מדמעות שמתנקזות אליו.
Ethmoid bone - עצם האתמואיד
ה־ethmoid היא עצם מורכבת שנכנסת לאזור מרכז הגולגולת והאף. היא משתתפת ביצירת הקיר המדיאלי של ערובת העין בשני הצדדים.
בהמשך השיעור היא חשובה גם בגלל ה־cribriform plate, פלטה מחוררת שדרכה עוברים סיבי עצב הריח מחלל האף לתוך הגולגולת.
Mandible - הלסת התחתונה
הלסת התחתונה, ה־mandible, משלימה את החלק התחתון של הפנים. יש לה שני חלקים מרכזיים:
- Body - הגוף, החלק האופקי שמחזיק את השיניים
- Ramus - הזרוע/שלוחה שעולה כלפי מעלה
בקצה העליון של ה־ramus יש שני זיזים:
- Coronoid process - הזיז הקדמי
- Condylar process - הזיז האחורי, המשתתף במפרק הלסת עם הגולגולת
גם בלסת התחתונה יש alveolar process, שבו יושבות השיניים התחתונות.
Gonial angle
הזווית בין גוף הלסת לבין ה־ramus נקראת gonial angle. זהו אזור שבו מתחברים שרירים. הזווית יכולה להשתנות בין אנשים, והיא מושפעת גם מהפעלת שרירי הלעיסה לאורך שנים, למשל אצל אנשים שחורקים שיניים או לועסים הרבה מסטיקים.
Lingula ו־mandibular foramen
בצד הפנימי של ה־ramus קיימת בליטה בשם lingula. סמוך אליה נמצא ה־mandibular foramen, פתח של תעלה בלסת.
דרך התעלה הזו עובר עצב שמעצבב תחושתית את השיניים התחתונות. לכן ברפואת שיניים, כדי להרדים שיניים תחתונות, מזריקים חומר הרדמה באזור הזה. זו אינה הזרקה לתוך העצב עצמו, אלא סביבו, כדי ליצור nerve block.
חומרי הרדמה מקומית חוסמים הולכה עצבית, בין היתר דרך חסימת תעלות נתרן באקסון, וכך מונעים מעבר של כאב לכיוון מערכת העצבים המרכזית.
שיניים
לאדם בוגר יש בדרך כלל 32 שיניים:
- 16 בלסת העליונה.
- 16 בלסת התחתונה.
- כל רבע של הפה מכיל את אותו סידור בסיסי.
בכל רבע יש:
- שתי שיניים חותכות - incisors.
- ניב אחד - canine.
- שתי קדם-טוחנות - premolars.
- שלוש טוחנות - molars.
השן השלישית האחורית ביותר היא שן הבינה. שיני הבינה הן האחרונות לבקוע, בדרך כלל סביב גיל 18–21, ולכן נקראות כך. אין לכך קשר אמיתי ל“בינה”.
בגלל שהלסת האנושית התקצרה במהלך האבולוציה, לעיתים אין מספיק מקום לשיני הבינה. לכן הן יכולות להישאר כלואות, לצמוח בזווית לא תקינה, לגרום לדלקות, ולעיתים צריך לעקור אותן. אצל חלק מהאנשים שיני בינה כלל אינן מתפתחות.
מבנה השן
לשן יש שני חלקים עיקריים:
- Crown / כותרת - החלק שבולט מעל הלסת.
- Root / שורש - החלק שנמצא בתוך הלסת.
השן מוחזקת בלסת על ידי periodontal ligament - רצועות קטנות שמחברות בין השן לעצם הלסת.
בתוך השן יש חלל פנימי הנקרא pulp, ובו עוברים עצבים וכלי דם. לכן השן היא איבר חי. בטיפול שורש למעשה מוציאים או הורסים את רקמת העצב וכלי הדם שבתוך השן. לאחר מכן השן פחות רגישה לעומס, ולכן יש סיכון מוגבר לשבירתה.
השיניים יודעות להרגיש עומס, חום, קור וכאב. התחושה הזו חשובה כי היא מאפשרת לנו לדעת כמה לחץ מופעל על השן בזמן לעיסה.
שיני חלב
המונח הנכון הוא לא “שיני חלב ושיני בשר”, אלא שיני חלב ושיניים קבועות.
שיני החלב בוקעות בדרך כלל כשהתינוק עדיין יונק, ולכן הן נקראות כך. השיניים הראשונות שבוקעות הן לרוב החותכות התחתונות, סביב גיל תשעה חודשים.
לשיני חלב יש שורשים. כאשר השן הקבועה מתפתחת מתחתיהן, שורש שן החלב נספג בהדרגה. בסוף נשארת בעיקר הכותרת, וכשאין עוד שורש שמחזיק אותה - השן נושרת.
חשוב לצחצח גם שיני חלב, משתי סיבות:
- חורים בשיני חלב יכולים לכאוב.
- זיהום או נזק בשן חלב עלול להשפיע על השן הקבועה שמתפתחת מתחתיה.
- יש חשיבות ליצירת הרגלי היגיינת פה מגיל צעיר.
עצמות ה־neurocranium במבט צדדי ואחורי
Parietal bones - עצמות הקודקוד / הצד
ה־parietal bones הן זוג עצמות שטוחות, אחת בכל צד, מעל אזור האוזניים. הן יוצרות חלק גדול מדפנות וקמרון הגולגולת.
במבט מלמעלה רואים:
- עצם פרונטלית מקדימה.
- שתי עצמות פרייטליות מאחוריה.
- תפר בין שתי העצמות הפרייטליות: sagittal suture.
- תפר בין העצם הפרונטלית לעצמות הפרייטליות: coronal suture.
נקודת המפגש בין שתי העצמות הפרייטליות לעצם הפרונטלית נקראת bregma. אצל תינוק, באזור זה נמצא המרפס הקדמי.
חשיבות התפרים בגולגולת
התפרים אינם רק קווי חיבור. יש להם גם חשיבות מכנית. כאשר יש מכה בגולגולת, גל הכוח מתפשט בעצם. כאשר הוא מגיע לתפר, האנרגיה יכולה להתפצל לשני כיוונים, ולכן עוצמת השבר עשויה לרדת. לכן לעיתים שברים בגולגולת נעצרים באזור תפר.
Occipital bone - עצם העורף
ה־occipital bone נמצאת בחלק האחורי והתחתון של הגולגולת. מבחוץ רואים רק חלק ממנה, אבל בבסיס הגולגולת היא עצם גדולה ומסיבית.
המבנה המרכזי בה הוא:
- Foramen magnum - הפתח הגדול.
דרך ה־foramen magnum עובר חוט השדרה. הגבול בין גזע המוח לבין חוט השדרה נמצא באזור זה. בנוסף עוברים שם גם כלי דם חשובים, כמו ה־vertebral arteries.
משני צידי ה־foramen magnum נמצאים:
- Occipital condyles - אזורי המפרק בין הגולגולת לבין החוליה הראשונה, C1.
במבט אחורי רואים את התפר בין העצם האוקסיפיטלית לעצמות הפרייטליות:
- Lambdoid suture.
נקודת המפגש בין ה־sagittal suture לבין ה־lambdoid suture נקראת lambda. באזור זה היה המרפס האחורי אצל התינוק.
Temporal bone - העצם הטמפורלית
העצם הטמפורלית נמצאת בצידי הגולגולת, באזור האוזניים. יש אחת בכל צד. זו עצם מורכבת מאוד.
חלקים חשובים בעצם הטמפורלית
- External acoustic / auditory meatus - פתח האוזן החיצוני.
- Squama - החלק השטוח והעליון של העצם הטמפורלית.
- Zygomatic process - זיז קדמי שיוצר יחד עם העצם הזיגומטית את הקשת הזיגומטית.
- Zygomatic arch - הקשת הזיגומטית, שמתחתיה עוברים שרירי לעיסה.
- Mastoid process - בליטה מאחורי האוזן, שאליה מתחבר בין היתר sternocleidomastoid.
- Mandibular fossa - השקע שבו יושב ה־condylar process של הלסת התחתונה.
- Styloid process - זיז דק כלפי מטה, שאליו מתחברים שרירים ורצועות.
- Petrous part - החלק הסלעי והקשה של העצם הטמפורלית.
Petrous part
ה־petrous part חשוב במיוחד משום שבתוכו נמצאים איברי השמיעה ושיווי המשקל. זהו חלק קטן אך צפוף וחשוב מאוד, ובתוכו עוברים עצבים וכלי דם.
מבנים חשובים באזור:
- Carotid canal - תעלה שדרכה עובר ה־internal carotid artery אל תוך הגולגולת.
- Stylomastoid foramen - פתח בין ה־styloid process ל־mastoid process, דרכו עובר עצב קרניאלי חשוב.
- Jugular fossa / jugular foramen - אזור הקשור לניקוז הדם מהמוח דרך ה־internal jugular vein.
ה־jugular foramen אינו חור בתוך עצם אחת בלבד, אלא מרווח שנוצר בין העצם הטמפורלית לעצם האוקסיפיטלית.
Sphenoid bone - עצם הספנואיד
ה־sphenoid היא אחת העצמות המורכבות ביותר בגולגולת. היא יושבת עמוק במרכז בסיס הגולגולת, ולכן לא ניתן למשש אותה אצל אדם חי.
העצם מורכבת מכמה חלקים עיקריים:
- Body - גוף העצם.
- Lesser wings - הכנפיים הקטנות.
- Greater wings - הכנפיים הגדולות.
- Pterygoid plates - פלטות שיורדות כלפי מטה.
Lesser wing ו־greater wing
ה־lesser wing היא פלטה אופקית יחסית, שעליה יושב חלק מהאונה הפרונטלית של המוח. היא גם מהווה גבול בין אזורים שונים בבסיס הגולגולת.
ה־greater wing נמשכת לצדדים ולמטה, ומשתתפת בבסיס הגולגולת ובדופן הצדדית שלה.
בין ה־lesser wing לבין ה־greater wing נמצא:
- Superior orbital fissure - חריץ שמחבר בין חלל הגולגולת לבין ערובת העין. דרכו עוברים עצבים וכלי דם הקשורים לעין.
בתוך ה־lesser wing עובר:
- Optic canal - תעלה שדרכה עובר עצב הראייה.
Sella turcica
בגוף הספנואיד נמצא מבנה בשם sella turcica - “האוכף הטורקי”.
חלקי ה־sella turcica:
- Tuberculum sellae - החלק הקדמי
- Hypophyseal fossa - השקע שבו יושבת בלוטת יותרת המוח, ההיפופיזה
- Dorsum sellae - החלק האחורי
באזור ה־tuberculum sellae נמצאת ההצלבה של עצבי הראייה - optic chiasm.
Pterygoid plates
מה־greater wing יורדות כלפי מטה פלטות בשם pterygoid plates:
- Medial pterygoid plate
- Lateral pterygoid plate
הן נמצאות באזור האחורי של חלל האף, וחשובות גם בהקשר של שרירי לעיסה ומבנים עמוקים של הפנים.
Cranial fossae - שקעים בבסיס הגולגולת
בבסיס הגולגולת יש שלושה שקעים עיקריים שעליהם יושב המוח:
- Anterior cranial fossa - הקדמי והגבוה ביותר; עליו יושבות האונות הפרונטליות.
- Middle cranial fossa - נמוך יותר; עליו יושבות האונות הטמפורליות.
- Posterior cranial fossa - הנמוך ביותר; בו יושבים בעיקר גזע המוח והצרבלום.
גבולות חשובים:
- הגבול האחורי של anterior cranial fossa הוא בעיקר ה־lesser wing של הספנואיד.
- הגבול האחורי של middle cranial fossa הוא בעיקר ה־petrous part של העצם הטמפורלית.
בשברים בבסיס הגולגולת, דם יכול להתנקז לאזורים שבהם יש רקמה רכה או שומן, כמו סביב העיניים. לכן יכולים להופיע סימנים כמו raccoon eyes. דימום באזור המאסטואיד מאחורי האוזן יכול להעיד גם הוא על פגיעה בבסיס הגולגולת.
עצבים קרניאליים
העצבים הקרניאליים הם 12 זוגות עצבים. לכל עצב יש צד ימין וצד שמאל. הם נקראים קרניאליים משום שהם נכנסים למוח או יוצאים ממנו, בעיקר מגזע המוח.
מבחינה תפקודית, הם לא שונים עקרונית מעצבים אחרים בגוף: גם בהם יכולים להיות רכיבים מוטוריים, סנסוריים, פרסימפתטיים ועוד. ההבדל הוא המיקום והקשר שלהם לראש ולחלל הגולגולת.
המספרים שלהם נכתבים בדרך כלל בספרות רומיות: I–XII.
I - Olfactory nerve
עצב הריח הוא עצב special sensory. הוא אחראי רק על חוש הריח.
סיבי עצב הריח מתחילים בחלק העליון של חלל האף, עוברים דרך ה־cribriform plate של עצם האתמואיד, ונכנסים לחלל הגולגולת. ה־cribriform plate נראית כמו מסננת, משום שיש בה הרבה חורים קטנים שדרכם עוברים סיבי העצב.
עצב הריח אינו אחראי לכאב באף או לתחושה רגילה באף - רק לריח.
II - Optic nerve
עצב הראייה הוא גם עצב special sensory. הוא אחראי רק על העברת מידע ראייתי מהרשתית אל המוח.
המסלול הכללי:
- מידע נאסף ברשתית.
- המידע עובר לעצב הראייה.
- עצב הראייה עובר דרך ה־optic canal.
- באזור בסיס הגולגולת מתרחשת הצלבה חלקית של סיבי הראייה - optic chiasm.
- המידע ממשיך לכיוון האונה האוקסיפיטלית.
עצב הראייה אינו מזיז את העין ואינו אחראי לאקומודציה של העדשה.
III - Oculomotor nerve
עצב ה־oculomotor הוא בעיקר עצב מוטורי של העין.
הוא אחראי על:
- ארבעה מתוך ששת השרירים החיצוניים שמזיזים את גלגל העין.
- הרמת העפעף העליון.
- רכיב פרסימפתטי הקשור לאקומודציה של העדשה.
- רכיב פרסימפתטי הקשור לכיווץ האישון.
חשוב להפריד בין שלוש פעולות שונות של העין:
- תנועת גלגל העין.
- שינוי צורת העדשה לצורך ראייה מקרוב או מרחוק.
- שינוי גודל האישון.
IV - Trochlear nerve
עצב ה־trochlear אחראי על שריר אחד בלבד מתוך שרירי גלגל העין. הוא עצב מוטורי.
VI - Abducens nerve
עצב ה־abducens אחראי גם הוא על שריר אחד בלבד מתוך שרירי גלגל העין.
סיכום שרירי גלגל העין:
- 4 שרירים - oculomotor.
- 1 שריר - trochlear.
- 1 שריר - abducens.
V - Trigeminal nerve
עצב ה־trigeminal הוא העצב התחושתי המרכזי של רוב הראש והפנים.
הוא מעביר תחושות רגילות כמו:
- מגע.
- כאב.
- קור וחום.
- תחושות מהפנים, מהשיניים, מחלקים מהלשון ומאזורי ראש רבים.
כאבי ראש רבים קשורים ל־trigeminal, אך כאבים שמקורם בעורף קשורים יותר לעצבים שמגיעים מחוט השדרה.
ה־trigeminal מחולק לשלושה סעיפים:
- V1 - אזור העין ומעלה.
- V2 - מרכז הפנים, בין העין לפה.
- V3 - החלק התחתון של הפנים והלסת התחתונה.
ל־V3 יש גם רכיב מוטורי, והוא אחראי על שרירי הלעיסה.
VII - Facial nerve
עצב ה־facial הוא בעיקר העצב המוטורי של שרירי הבעת הפנים.
תפקידים מרכזיים:
- תנועה של שרירי הבעת הפנים.
- חוש טעם בשני השלישים הקדמיים של הלשון.
- רכיב פרסימפתטי לחלק מבלוטות הרוק.
חשוב להבדיל בין טעם לבין תחושה רגילה בלשון:
- טעם בשני השלישים הקדמיים - facial nerve.
- תחושת קור, כאב או מגע באותו אזור - trigeminal nerve.
ה־facial nerve עובר באזור האוזן התיכונה, ולכן פתולוגיות או דלקות באזור האוזן יכולות להשפיע עליו.
VIII - Vestibulocochlear nerve
עצב ה־vestibulocochlear הוא עצב מיוחד הקשור לשני חושים:
- Cochlear - שמיעה.
- Vestibular - שיווי משקל.
המידע מגיע מאיברי השמיעה ושיווי המשקל שנמצאים בתוך ה־petrous part של העצם הטמפורלית. העצב נכנס לחלל הגולגולת דרך ה־internal acoustic meatus.
אין לבלבל בין:
- External acoustic meatus - פתח האוזן החיצוני.
- Internal acoustic meatus - פתח פנימי לעצבים של שמיעה ושיווי משקל.
IX - Glossopharyngeal nerve
עצב ה־glossopharyngeal קשור ללשון וללוע.
הוא עובר דרך ה־jugular foramen, יחד עם עצבים קרניאליים X ו־XI.
תפקידים עיקריים:
- מוטורי לחלק משרירי הלוע.
- פרסימפתטי לחלק מבלוטות הרוק.
- חוש טעם בשליש האחורי של הלשון.
- תחושה רגילה בשליש האחורי של הלשון.
- מידע מה־carotid body וה־carotid sinus, כולל לחץ דם ורמות גזים/חמצן בדם.
בחלוקה של הלשון:
- שני שלישים קדמיים - facial לטעם, trigeminal לתחושה רגילה.
- שליש אחורי - glossopharyngeal לטעם ולתחושה רגילה.
X - Vagus nerve
עצב ה־vagus מוכר בעיקר בגלל התפקיד הפרסימפתטי שלו בבית החזה ובבטן, אך באזור הראש והצוואר יש לו גם תפקידים רגילים.
הוא אחראי בין היתר על:
- תנועה של שרירים באזור מיתרי הקול.
- תחושה מאזור הלוע והגרון.
- תפקודים פרסימפתטיים באיברים פנימיים.
הפתיחה והסגירה של מיתרי הקול, ולכן גם חלק מהיכולת לדבר, קשורות ל־vagus.
XI - Accessory nerve
עצב ה־accessory מעצבב בעיקר שני שרירים:
- Trapezius.
- Sternocleidomastoid.
הוא נחשב עצב קרניאלי, אך מבחינה אנטומית יש בו “רמאות” מסוימת: מקורו קשור לחוט השדרה, הוא עולה לתוך הגולגולת ואז יוצא דרך ה־jugular foramen.
XII - Hypoglossal nerve
עצב ה־hypoglossal הוא עצב מוטורי לשרירי הלשון.
הלשון נראית כמו גוש אחד, אבל למעשה היא מורכבת משרירים רבים. חלקם מזיזים את הלשון בתוך הפה, וחלקם משנים את הצורה שלה - למשל קיפול, הרמה, הורדה, הוצאה קדימה או תנועה לצדדים.
כמעט כל שרירי הלשון מעוצבבים על ידי ה־hypoglossal.
דור פסקל